אתמול היה לי יום סוער רגשית. פתחתי במלחמה בחזית הכי קרובה לליבי. תקפתי אותו בכל הכח. הורדתי מחסומים, העלמתי צנזורה פנימית. הוא התכחש לרוב ההאשמות שהטחתי בו. לא מופתעת. גברים נדירות רואים את הבעייתיות בעצמם. אבל כשאוהבים אז אוהבים את כל הגוונים. החברות הבסיסית האמיתית והכה עמוקה שלנו היא הדבר היחידי שיכול לשרוד את הסופה שמתחוללת בקירבי. לילית עוקצת, מתחכמת, אין לה אלוהים (תרתי משמע), ובעיקר אין לה מה להפסיד. אין לי מה להפסיד. או שאחוש נאהבת, מיוחדת ומעל שאר הנשים שנכנסות עם הפה שלהן על הזין שלו- או שלא אהיה.
כל פעם שעולה בי תהייה לגביו שאני יודעת שהתשובה עלולה להכאיב לי- בעבר הייתי ישר סותמת את הפה ומדחיקה כדי לא להתמודד עם תשובות שיכאיבו לי. ואילו היום אני מתעמתת עם זה ואיתו. שואלת את השאלה שיהיה קשה לענות עליה מבלי לפגוע. הוא תחילה בוחר להתעלם. אולי בעיקר משום שלילית מחפשת להתעמת. היא מחפשת את הטריגר. משהו שיאיץ את השינוי לכאן או לכאן. ואז הלך על האמת בפנים. כן הוא הולך לסשן עכשיו מישהי וכן הוא יודע שזה עושה לי רע אז הוא מרגיש חרא.
מוכנה להשבע שבאותו רגע הרגשתי 2 דברים בו זמנית. הנאה סדיסטית מהסבל שלו והמצפון המתייסר שעלול אולי לפגום במעט מעט בהנאה שלו ממנה, ושיברון לב מוחלט מהצד השני. בעיניי הסשנים איתו הם אחד הדברים הקדושים. הזכים. הידיעה שהוא מעביר אקט ככ אינטימי עם מישהי זרה.. כסכין חדה בבשר. רציתי להכאיב לו באותו רגע. אבל דווקא לילית היא זו שעצרה מבעדי. איחלתי לו הנאה מוחלטת. אני את שלי אשיג בדרכים אחרות ממש בקרוב. יש יותר מתחלפת מזה?
אני מודעת לזה שנהייתי יותר כלבה לאחרונה. זה השלב הבא של השינוי עכשיו. אני עובדת על עצמי לא לתת לצד הרך לגווע. אבל ככל שחושבת על זה, גברים תמיד רצו את לילית יותר, חשבו שזה החלק היפה שבאישיותי, המיניות, הפריצות, המוכנות לנסות הכל לפחות פעם אחת, המודעות העצמית והרצון לחוות יותר.. אנשים לא מבינים שלילית יפה ואטרקטיבית רק בגלל אורה של חווה לצידה. טוב ורוחב הלב של חווה הם שהעלו את חינה של המפלצת המפתה. ועם דריסתו הכמעט מוחלט של החום ורוך הלב.. חלקי המפלצת עולים.
הרצון לשוב לימים של לזיין ולזרוק בקצב של יום אחרי יום, בוערים בי, אבל כנראה שחלק ממני עדיין מתעקש להיאחז באנושיות שלי, הרוך החום, החיבה האמפתיה, האימהיות החמלה שבי כלפי האחר..
אז יודעת מה הוא הולך לעשות בשעות הקרובות.
מעשנת עצמי לדעת, מפלרטטת עם מי שעושה לי נעים, מנסה לבחור לי טרף חדש.. ואולי.. אולי אני בכלל מייחלת לטורף אכזר?
יום חמישי המסיבה המיוחלת. מתלבטת על הבגד, כמה חושפני, כמה קל להסרה, כמה קל להזזה, כמה קל להרטבה... השדונת שבתוכי לא יודעת נפשה מרוב עונג. כל זין שאתיישב עליו, כל ציצי שאלטף, כל לשון שאתלקק איתה, כל גוף שאתחכך בו.. כמויות האלכוהול, העישונים.. בשביל הרגעים האלה לילית נושמת. אלה החיים שתמיד רציתי. וכל זה עוד נחשב הכי לייט שאני יכולה להיות. מפחדת לפעמים להשאב לעולם הזה. היו ימים שעם הגבר השולט/הדומיננטי הנכון יכולתי להגיע ככ עמוק ונמוך..
מישהו אמר לי פעם שכגודל עוצמתי כמלכה, כך נאמנה וטוטאלית אהיה כנשלטת. יש בזה משהו.
אולי צריכה לנצל את המומנטום, לחתוך קשרים עם חצי עולם, לצאת לדרך חדשה של מאבקים ונצחונות. בסופם אהיה חזקה יותר. נאהבת על ידי החזקים. נעטפת על ידי החושקים. אולי הגיע הזמן שאנסה להשיג את מה שאני רוצה מבלי שיהיה כרוך בזה כאב על בסיס יום יומי..
אני מרגישה רעידת אדמה מתקרבת. הוא לא יאהב את זה.
אתמול היה לי יום סוער רגשית. כן. כמו הסופש שקדם לו. היום היה לי יום לוחמנות אחרת. המטרה מקדשת את האמצעים. לא לוקחת שבויים. מעריצה את הגבר שיהיו לו הבייצים להתעסק איתי בימים אלה..
מתה לפגוש אותו..
