היה סופשבוע. מאתגר. מאוד.
אבל היקום שוב הוכיח את כוחו ביצירת הזדמנויות לשיפור והתגברות.
רשת בטחון בדמות חברים ותיקים וחדשים הצילה אותי.
אין לי מילים אחרות שיוכלו לתאר בפשטות את מה שהם עשו איתי על פני שעות, בחלקים או במרוכז.
לו יכולתי לחבק כל אחד מהם, לא רק עם זרועותיי אלא בעיקר עם הלב שלי, הייתי.
הדרך עוד ארוכה להתגברות המשבר הנוכחי,
אבל עכשיו מרגישה פחות לבד,
פחות חסרת אונים, ויותר אופטימית.
פעם לא הייתי טיפוס של בוקר, הייתי ציפור לילה כל חיי.
עם העבודה האחרונה הפכתי דברים כשמתחילה לעבוד ב6 וקצת על בסיס יומי.
אולי מהסיבה הזו, אפילו כעת כשעודני בחופשת המחלה, ולפני הטיול שצפוי מחרתיים בלילה,
דווקא שעות הבוקר הפכו להיות נקודת החוזק שלי.
וכך הבוקר שוב קמתי לתוך חיוך קטן בלב.
מתכננת כמה צעדים קדימה, דואגת להופעה מתוקתקת ויוצאת לרחובות עם גב זקוף ובטחון.
היום יהיה יום טוב, כי ככה החלטתי.