|
|
|
של סיום שבוע ולפני תחילת שנה
של ריכוז מאמץ לקראת החגים
של שחרור נפשי לקראת החופשה הלא קצרה
מחשבות על מה עשינו, מה נעשה היום,מה נעשה מחר
לחלום אותה,שתחלום אותי
לאהוב אותה,שתאהב אותי
גם האת,גם הבדיה
מה שהיה...כמו לא היה
שלי,שלה
בוקר שגרתי כזה...אבל רק בכאילו
במבט אל תצודי יגון
הוא חלף אך לא מת עדיין
התקרבי וראית בחלון
על מצחי העייף אות קין
מה איכפת לך אני או הוא
או אחר יתנבא ביער
ובחצות תוך דממת הרהור
לך ירקום אגדת הסהר
(צביקה פיק למילים של אלכסנדר פן)
יום חופשי בבית
לבד...מה עושים?
הודעה קצרה לשכנה "ההיא"
כבר כמה חודשים שאנחנו לא אז הגיע הזמן
מגיעה אחרי סידורי הבוקר,לבושה קז'ואל משוחרר
בלי הרבה מילים,לחדר השינה
נשכבת על הבטן,כמו שאוהבת להיות,דוגי שלי
הולם בכוס הנפוח,התפוח,הרטוב
מצליף על פלחי התחת המרקדים מולי,מצליף ומעסה חליפות
בלי הכנה,נצמד אל החור מאחור ונבלע עמוק
פולטת גניחה עמומה,נשכבת,מתפתלת,מתמכרת
מזיין בכל הכוח,מרגיש את עוצמת החור שנפתח לקראת
מטמיע בתוכה את הזרע החם,המהביל,שרק חיפש את הדרך להשתחרר
מתנשפים,מסופקים,נרגעים
הסדין מוכתם מהעסיס שלה,מהעסיס שלי
מקבל הודעה "מאמי, תהיה נחמד ותחליף מצעים"
אני מחליט להיות מאוד נחמד ועונה "על כמה מעלות את עושה כביסה למצעים?"
אם תרדנה בליל דמעותייך,
שמחתי לך אבעיר כצרור תבן.
אם תרחפנה מקור עצמותייך,
אכסך ואשכב על אבן.
אם תאמרי אל מחול לרדת,
על אחרון מיתרי אנגן לך.
אם תחסר לך מתנת הולדת,
את חיי ומותי אתן לך.
ואם לחם תאבי או יין,
מן הבית אצא כפוף שכם
ואמכור את עיני השתיים
ואביא לך גם יין גם לחם.
אך אם פעם תהיי צוחקת
בלעדי במסיבת מרעייך,
תעבור קנאתי שותקת
ותשרוף את ביתך עלייך!!
(ניגון עתיק שתמיד אקטואלי)
לחבק אותה ברכות מתעצמת
אחרי שהכל נגמר,נרגע
אחרי הכאב,ההשפלה,העונג,הסיפוק
אחרי שקשרים נפרמו,יצרים נרגעו,נשימות הסתדרו
אחרי כל אלה מגיע הרגע הזה בו החיבור נהיה הכי חזק ועמוק
חיבוק חזק,חם,משחרר...עם נשיקה מרפרפת...
מכיל ומגונן...מה שכולנו מבקשים....
להרגיש כל מילה ותו כאילו נכתב הבוקר.....
שבת, שעת בוקר מוקדמת....כביש 6...עמוס גדוש כמו יום חול.
נופים משתנים,ירוק,מתועש,בנוי
תיכף חריש, ואדי עירון עם הירוק המתפלש באבן.
מבטי ביעף על הווילות החדשות,הבתים המתפוררים
עולם שלם חבוי שם..בין הבתים הללו
עולם שלצופה מבחוץ אינו מכיר,אינו יודע,מעולם לא נחשף
מחשבה נודדת אל ראש...מי לפנינו,לצידנו,מאחורינו?
מי שולט ומי נשלט?מי כואב ומי מכאיב?
כל אדם נשפט...האם יודע הוא את עולמי הסודי?הסמוי?
האם שותפה היא לחוויה?
גולשים אל העמק ממזרח...חבלי ארץ נושקים זה בזה
ג'נין מכאן,גלבוע משם
עצירה בפאתי הדרך,בין העצים הסתורים
כשעין אינה צופיה, עין אחרת בוכיה
ענף רך נקטף,מכנס מופשל
ישבן מוצלף,מואדם,חוטף,נחטף
יד מונחת בבטחה על פיה....יד שניה אל עבר הכוס הלח
באיווחה מבתק את פלחי ישבנה החמים,הסמוקים
חדירה מהירה,בוטחת,צורבת,מקהה חושים,מביע בלי מילה.
חובט בה,חובט בתוכה,חורך נשמתה,צורב את דמותי בה.
שם,בטבע,בינות עצים סתורים,קולה לא נשמע,רק גופה רטט
שם..בין מסע למטע....היא חשה :
"אני שוב אישה"
למצוא את טיפת השקט בתוך ים הסערה
למצוא את הרגע הנכון בתוך אוקיינוס של שגיאה
להביא את העונג מתוך הכאב
להכאיב ממקום של אהבה
להטמיע בתוכה את ה DNA
לשלוח אותה הביתה אבל להשאיר אותה עמוק בפנים
לצאת ממנה אבל להשאיר אותי עמוק בתוכה
מהורהרים,מסופקים,אוהבים ובעיקר מתגעגעים
מגע צורב,יד בוטחת,נשיקת פרידה
גם כשתהיי איתו, את תהיי שלי
יחד נצא אל הדרך הגולשת אל המחר
היא נשואה
איש לא יראה את זה עליה אבל בתוכה מתחולל מערבולת
כזו שזורקת אותה מפוריטניות חיצונית אל איבוד חושים טוטאלי
היא מצפה לפגישות שלהם,משתוקקת אליהן
מזמן הפנימה שיצר החיים שלה תלוי בפגישות הללו בהן גופה מושלך אל תהום
רק שם, נשמתה המיוסרת,המצולקת,המבולבלת מגיעה אל השלמות
הריחות,הטעמים,הכאב,ההנאה,העונג,ההשפלה,התרוממות הרוח....כל אלה שלה
לגנוח,לצרוח,להיאנח,להתפתל,לזחול...ובעיקר לנשום!
לנשום זה לא אומר שאתה חי, מעולם לא היה לביטוי הזה משמעות עבורה
שם,בפגישה הכואבת,האוהבת,הסובלת,החונקת,המשחררת,המשפילה ומרוממת...שם היא חיה.
"כאב שבא מאהבה" הוא אומר לה תמיד בין נשיקה,חיבוק,הצלפה,השפלה,התרוממות נפש
המשפט שמוביל אותה אליו,ממלא את חייה,את נפשה,את גופה
המשפט שמלווה אותה ביומיום השוחק,השגרתי,המשעמם,מלא בשקרי חיים
שם,בחדר,מבודדת,כואבת,סובלת,נושמת....היא מרגישה נאהבת בכאב הממכר.
מהי חירות אמיתית?
מי מחליט אם היא מספיקה או לא?
מהו גבול החירות שצריך(אם רוצים) לתת לנשלטת?
איזו חירות אנחנו לוקחים לעצמנו לעשות בה את שרוצים(אם רוצים)?
איפה עובר הגבול (הדק) בין שלילת חירות מוחלטת למתן חירות מסויימת?
גבולות לפעמים נוצרים כדי שיהיה את מה לשבור....גם לחירות יש גבול?
(יודע, אין תשובה אחת מוחלטת והכל ענייני ותלוי בנסיבות....)
מה שמזכיר לי את השיר הנפלא הזה :
חירותי, כמו הרוח חופשייה
חירותי היא אל מוות, היא חיה
דמעתה כצילו של יום קודר
נשמתה היא לפיד בוער
חירותי היא בבת עיני כעת
סגור אותה והיא תימלט
אין לה מנוח מאלה אשר מבקשים נפשה
יש לה עוד כח
לא, הם לא יראוה בייאושה
ארץ ומים חוצה בלי מרגוע פגועה כולה
עוף השמיים כל הליל ישא קולה
