לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

הגשמת פנטזיות

אני יוצאת מתוך אריזת קרטון שהייתה סגורה בארון המון שנים, נמתחת ומגלה את עצמי מחדש.
מגשימה את עצמי , את היצרים שלי את הפנטזיות שנרקמו במוח שלי במשך כל השנים שהייתי בקופסא.
כל יום נועד להגשמת פנטזיה חדשה ...
לפני 7 שנים. 26 בספטמבר 2017 בשעה 4:03

"תשליכי אמא,

את הכאבים,
את רגשות האשם,
את הכעסים,
בעיקר על עצמך-
על זה שנעדרת מזמן איכות עם הילדים,
או ש"נתקעת" במקום להתקדם בחיים המקצועיים.

תשליכי את הצביטה בלב כי היית חסרת סבלנות,
כי הרמת את הקול,
כי התעצבנת על הכול.

תשליכי את ערימת הציפיות המוגזמות,
את האימהוּת המוּשלמת,
שלא קיימת.
תשליכי את הפחדים,
גם אלה הכלכליים.
תשליכי חשבונות
והתחשבנויות.
תשליכי חלומות שלא הוגשמו,
תשליכי דמעות שניגרו ושרפו.

תשליכי הערות של קרובים
וזרים.
תשליכי ביקורת ששוברת לרסיסים.
תשליכי צרות עין, קנאה
וכישלונות
תשליכי מבטים שופטים של "נשמות טהורות".

תשליכי את חוסר היציבות,
את החברוּיות שהיו,
החברים שאכזבו
והתרחקו.
תשליכי שליליוּת
והססנות.

תשליכי מחשבות על קילוגרמים מיותרים,
היקפים,
מודל שאף אישה אמתית לא באמת עומדת בו
וסטנדרטים חברתיים.

תשליכי תהיות על "מה היה קורה אם",
תשליכי רגעים מערערים
והרהורים ריקים.

תשליכי אמא,
תתרוקני,
תרוקני את הכיסים.
מכל מה שמכביד ותוקע
ומעיק.
מאוד.
וקחי רגע רק לעצמך,
ועוד רגע,
ועוד.
ועוד.
ועוד.
❤️"

*מיועד לכן אימהות/ נשים  אדירות ואמיצות, לחבק ולהשליך יחד את כל מה (ומי) שמעיק.

תחל שנה וברכותיה!

 

לפני 7 שנים. 25 בספטמבר 2017 בשעה 14:48

לברוח אליך כמו אדמה שמתחננת לגשם .. רציתי שתאסוף אותי אליך ותנגב את הדמעות ותנשק את העינים שכבר אדומות מבכי ועצבות ..אז רציתי .. 

מי אמר שמה שאני רוצה קורה ? במקום אני כמו שוטה הולכת יחפה על חוף הזכוכיות שלי פוצעת רגליים וגוף .. ומתחננת למצוא מקום לנוח.

רציתי שתבוא.. שתחזור.. שתצטער .. שתבין שטעית ואין מקום אחר .. אבל אתה בשלך ילד בן 13 שחי חיים אחרים ואבא שמוותר ומרחיק ופוגע .. ואני נאטמת עוברת מהילוכים לאוטומט חוסמת, סוגרת, מבטלת רגשות ומחליטה החלטות קשות להתרחק, להתנתק להפסיק לרדוף אחריך .

תיכף בר מצווה לא יודעת איפה אני בתוך כל הכאוס הזה איפה אני ואיפה אתה ..

שנה חדשה עם עצבות חדשה שלא עוברת 

אני כאן ילד שלי מחכה בפינה שתחזור רק תחזור כבר אני מתחננת.

זה רק מה שרציתי . 

לפני 7 שנים. 25 בספטמבר 2017 בשעה 13:44

אני כמו קפיץ אני יודעת .. והם גם כל הזמן אומרים ..

הכל מרגיז אותי הכל מעציב אותי הכל סוגר עליי ואז אני כמו קפיץ .. משחררת את כל הרעל שעצור בי מוציאה צעקה יללה ארורה מהבטן מהלב מהראש וצורחת והם בולעים ואז אני נאטמת הכל נחשך סביבי אםילו הפנס הבודד שעוד השארתי דלוק נכבה ..

הקפיץ הזה הוא הרס הורס אותי ואת אלו שמסביבי עדהכדי כך שבראש השנה מילה קטנה שאינה קיימת במילון לדעתי "" בעבס"  שאבי זרק לי הוציאה אותי מדעתי שפכתי קיטור צרחתי צעקתי הוצאתי את נשמתי וברחתי נכנסתי לרכב ונסעתי לא היה חשוב לאן

לפני 7 שנים. 4 בספטמבר 2017 בשעה 19:27

לפני 7 שנים. 4 בספטמבר 2017 בשעה 18:09

אני זוכרת שישבתי על הספה שלך ואצבעותיך נדחפו לתוך השמלה הסגולה מושכות החוצה שד אחרי שד מוחצות ומועכות בין אצבעותיך היפות, מתפתלות ומסתובבות סביבו כמו סביבון .. סטירה,  משיכה, סיבוב ..

אתה מתיישב מעליי ומשקלך אינו מורגש. רק הניעות שלך קדימה ואחורה מסחררות אותי, השילוב הזה עם אצבעותיך שמתגלגלות על פיטמותי גורם לרטיבות שמציפה אותי  ומתגברת עם כל ניעה שלך.

מדי פעם אתה מעט מתרומם ונצמד אל פניי מושך את ידי לאחור ומילה אחת והן אינן זזות ממקומן ממושמעות למילתך .משיכת שיער ארוכה וסטירה מצלצלת מזכירות לי את מקומך..

אתה לא מנשק אינך איש של נשיקות אבל האש שבך מדליקה אותי וגורמת לי לחדול מלהיות אני ולהפוך להיות שלך .

 

לפני 7 שנים. 3 בספטמבר 2017 בשעה 3:59

שנה חדשה בפתח .. אני פותחת את הבוקר בהתחלות חדשות ..

שני הכריכים של הסנדויץ..

הגדולה שלי שלפני רגע הייתה תינוקת נכנסת היום לשנה האחרונה בתיכון .. היא בכיתה -יב'.. המוח לא מעכל איך היא גדלה והפכה לנערה מדהימה .ובצד השני של הבית הקטנציק שעולה לכיתה א' .. הג'וק הפיצי שלי התינוק הקטן של הבית צועד בדרכים של ילד הוא כבר לא תינוק ..

באמצע נמצא המילוי המיוחד והנחשק שיש רק לי .. האמצעית המדהימה שלי שעולה לכיתה י' וגם לה זו התחלה חדשה של בחירת מגמות וכיתה חדשה וישר אחריה בא העדין המיוחד שצועד לכיתה ח' זה שאף פעם לא יודע...שבשבילו הכל קל רק תביאו לו לנסות זה שמתרחק ובוחר דרכים חדשות..

יום של התחלות חדשות רוחות שנושבות ומעירות אותי משינה עמוקה.

אני מתעוררת אליהם ואליך ..אתה שנכנסת לחיי כמשב רוח רענן ביום קיץ חם והבאת איתך רוחות חדשות של תקווה.

 

לפני 7 שנים. 2 בספטמבר 2017 בשעה 19:34

אתה יודע מתי אתה הכי חסר ? 

בבוקר שאני קמה עוברת ליד החדר החשוך שלך והדלת כמעט סגורה .. אני עוברת לידה, ומהר בורחת למטבח כדי לא לחזור ולשכב במיטה שלך להתכסות בשמיכה ולנסות לנשום ולזכור את הריח שלך ..

בלילה כשאני הולכת לישון ואני עוברת בין 4 מיטות ומנשקת במצח כל אחד מכם ואומרת כמה אני אוהבת .. כבר 3 חודשים שאני מנשקת רק שלושה ..

בצהריים כשאני מכינה ארוחת צהריים ונזכרת במאכליים האהובים עליך והקטנציק צועק "אימא תכיני מוקפץ .. ואתה קופץ ואומר "לא .. קציצות ברוטב אדום או שניצל בבקשה"

בשישי בערב שהשולחן ערוך במטעמים האהובים עליך ואני מחכה שתעשה קידוש ונצחק במקום יש שתיקה רועמת .. 3 חודשים שהשבת היא לא שבת ..

בשבת בבוקר שאנחנו יוצאים לסיבוב 2 גברים על אופנים ואני רצה ביניכם התחרות ביננו מי מדווש מהר יותר .. ומגיע ראשון לתחנת דלק וזוכה לארטיק מרענן .. כבר 3 חודשים שלא דיוושתי בלעדייך זה אחר..

ארוחת בוקר סלט טונה עם מיונז וגמבה אדומה והקורנישונים האהובים עליך הצנצת מתחסלת לאיטה איתך זה כבר היה נגמר מזמן..

מחר שהשעון המעורר יצלצל ואתה בשנייה כבר תהיה מוכן להגיע לכיתה .. מחר שהוא יסיע אותך ואני רק אתגעגע לתחושה ..

אין שנייה שאני לא חסרה אותך 

בבוקר.. בצהריים בין ערביים בערב בלילה בחום בקור בשמש בצל בנסיעה בהליכה בנשימה ..בכל נקודה אתה חסר בכל נשימה .

 

 

 

לפני 7 שנים. 31 באוגוסט 2017 בשעה 18:26

חשבתי שאני אישה חזקה .. אבל אני נשברת בשנייה .. ביומיים האחרונים אני כמו סהרורית הגוף חי ונושם אבל אני לא פה לא קיימת הראש במרחק קילומטרים מפה..

מה עושים ללכת לפי הראש או הלב ? 

כי הלב ואני צורחים לך :

"תחזור כבר,הלב שלי נקרע לגזרים,  אני ..רק אני ילדתי אותך, בתוך רחמי יצרתי אותך הענקתי לך חיים.

הנקתי אותך במשך שנתיים אחזתי בך בפסיעותיך הראשונות .

שטפתי את גופך במים חמימים, בלילות שכבתי ערה לצידך וגירשתי מפלצות רעות וסיפרתי סיפורים, לימדתי אותך להבדיל בין טוב לרע וגידלתי אותך כמעט לבדי, הענקתי לך שלווה ואושר, שמחה ותובנות שיש רק לאימא.

ואהבה שלא תלויה בדבר אהבה של אימא."

והראש.

משטרה .. רווחה ..משפט קצר מעו"ס מפולפל .. טובת הילד ..

ומה עם טובתי ?

ומה עם אבא שמפר צו בית משפט ושוטף לילד את הראש?

מה איתי ?? 

אני אימא שלא מוותרת שנלחמת כמו לביאה על הבן שלה .

אולי לא נותר על מה להילחם ..

אין ראש . 

אין נשימה .. היא נעתקת..

אתה שם אני פה 

הלב קרוע והעיניים שורפות מדמעות.

 

 

 

 

 

לפני 7 שנים. 30 באוגוסט 2017 בשעה 6:56

לפני 7 שנים. 29 באוגוסט 2017 בשעה 13:49

אומרים יום שלישי פעמיים כי טוב .. בדר"כ אני אוהבת את המשפט הזה היום פחות .. 

בוקר שהתחיל רע מסמן את כל היום . חוזרת עכשיו מהלוויה עצובה אבא שהלך לישון ולא קם בבוקר וילדים שמגלים גופה קרה במקום אבא חי ונושם .. יום שחור השמים מקבלים נשמה חדשה.. מישהו מת מישהו נולד גלגל חיים מוזר .. ואני שולחת לו שזה עולם דפוק .. והוא עונה שעדיף מוות שקט על פני מחלה ארורה ובעיני שניהם חרא.. אבל לפחות במחלה ארורה יש זמן להיפרד, הילד הנכד האיש האהוב מכינים את עצמם לעומד לקרות הם בוחרים לנצל את הזמן שנותר לאסוף חוויות ולשמור זכרונות .. במוות שקט אין פרידה אור נכבה ולא נדלק מסע חיים שמסתיים ברגע.. אז אני חוזרת עם העצב שלי ונעלמת במטבח שהגוף עובד המוח מנותק ממחשבות כי בקונדטוריה צריכים להיות מדוייקים.. מדי פעם  שמגנב הכאב שוב לחדרים שבלב אני לוחשת לעצמי שחייב להיות שמח בשביל שהעוגות יהיו מתוקות ואז הריח של השמרים והשוקלד עולה באוויר והקטנציק בא לטרוף חתיכה אז החיוך חוזר וכובש כל פינה.

חבל שאי אפשר להעביר ריחות .. אבל לפחות תהנו מהתמונה .