השנה אני צריכה לבקש סליחה מהרבה אנשים אבל בעיקר מעצמי.
זאת בהחלט לא הייתה השנה שלי, זאת הייתה שנה קשה מעייפת ומתישה שנה של חוסר סיפוק מקצועי, משחקי אגו, ריבים ומלחמות עקובות מדם, חוסר פרגון, בדידות פרידה ועצבות חדה שחודרת כמו סכין לתוך הלב ואני, עטתי על עצמי שיריון והתכנסתי בתוכי סגרתי את הדלת במנעול ולא נתתי לאף אחד להיכנס, ברחתי מכולם מהחברים המשפחה אפילו מעצמי, שמרתי את הכל בלב לא סיפרתי לאיש מה מתחולל בתוכי את הימים הקשים שעוברים עליי.
רק בלילה מתחת לשמיכה הרשתי לעצמי להתפרק לבכות עד שהעיניים יבשו והגוף היה כבר מותש והיה נרדם בשביל לשרוד את היום הבא, האוכל היה רק בשביל להזין את הגוף לא את הנפש הקפה היה מקור הנחמה הוא היה כמו סם ליום הזה ולזה שאחריו.
וצרות כפי שהן נוטות להגיע הגיעו בצרורות אחת אחרי השנייה, כואבות וזורקות אותי שוב לאופל, לאובדן, לחוסר שפיות זמנית. הנייד באופן קבוע היה על מוד שתיקה סיננתי את כולם לא היה בי כוח לשמוע הרצאות, הצעות לעזרה או בקשות לשיתוף רציתי נתק מוחלט אפילו מעצמי, שנאתי אותי לא הייתי מסוגלת להביט בעצמי במראה כי האשמתי את עצמי בכל מה שעובר עלי הרגשתי אפסונית אחת שלא שווה.
עד שבוקר אחד זה היכה בי שזה יכול להשתפר שזה תלוי רק בי שאני אחראית על מעשיי ואני ורק אני יכולה להושיט לעצמי יד ולהוציא אותי מהכאוס הזה, אז הושטתי יד ולאט לאט הבכי של הלילה הפך לחיוך והעינים כמו התעוררו לחיים והחיים שלי חזרו למסלולם.
אז הסליחה הראשונה היא לי לעצמי על שלא הייתי מספיק חזקה לקום ולהרים את הראש, על זה שלא נתתי לאף אחד להיות שם בשבילי לתמוך ולומר מילה טובה, על זה שחשבתי שאני כישלון ומוטב לאף אחד לא להיות בסביבתי כי אני כמו דרקון נושפת אש, על הפחד לקבל החלטות שיובילו אותי למסלולים טובים יותר בחיי, על כל אותן פעמים שביטלתי את עצמי ואמרתי שזה לא חשוב למרות שזה היה הכי חשוב ולהתנצל בעיקר על ההתייחסות לעצמי. אני מודה על הכישלונות שעברתי כי הם חישלו אותי ודחפו אותי לא לוותר להרים את הראש בגאווה ולהמשיך קדימה.
סליחה מהמשפחה המדהימה שלי שלא שיתפתי אתכם שלא רציתי שתרגישו כמה אני סובלת שלא תכאבו ותדאגו , אני בטוחה שאם הייתם יודעים הייתם קופצים כמו אריות לעזרתי.
סליחה מהחברים המדהימים שלי שניתקתי מחיי טרקתי לכם את הטלפון ולא עניתי לשיחות או להודעות ששלחתם לי. מילות האהבה שלכם היו כמו סכין, כי חשבתי שהלב שלי קטן מלהכיל אתכם אבל יש לי לב ענק ואני ברת מזל שאתם חלק מחיי.
וסליחה אחרונה לילדי האהובים, ששמעתם בלילה את הבכי למרות שניסיתי להסתירו. סליחה שהקשתי שהייתי קשה מדי או "כבדה" מדיי .. ", אני מודה יום יום לקדוש ברוך שאתם שלי, חלק מחיי ממלאים אותי באושר ושמחה מרימים אותי ומלטפים אותי באהבה אין סופית .
השנה הזאת הולכת להיות שנה טובה, היא התחילה בטוב היא מביאה עמה את הצורך לאהוב, לנסות להתנסות בלי פחד, ללא חרטות .
לצעוד בשבילים חדשים שאני לא יודעת מה יהיה בסופם ואין לי מושג מה הם יביאו אבל העיקר שהם יעשו לי טוב.
