שוב התעוררתי מחלום נורא .. וכהרגלי בקודש אני אפעם לא זוכרת אותם בעיקר את הטובים את אלו שעושים עימי חסד בדרך כלל הרעים הם אלו שנחרטים בזיכרון ומשאירים אותי אבודה .. אז היום הוא לא נשאר החלום הזה רק עקבות הדמעות נשארו ואז כשאני כבר מוצפת דמותך עלתה מול עיני עוד 4 ימים בלעדיך נפרדנו בנשיקה וחיבוק חזק במוצש ביקשתי שתחזור הבייתה הבטחתי שהחדר שלך יהיה מוכן בשבילך דף חדש שאני רוצה מתגעגעת שאתה חסר ואתה רק ענית שטוב לך שנקי ומסודר לך שיש לך שקט.
ואני לא רוצה שקט רוצה אותך פה איתי איתנו .רוצה.
זה כבר לא משנה מה אני רוצה . אתה החלטת שאתה רוצה שקט ואני , אני רק מדממת מגעגועים אליך אלינו והלב כל כך כואב בכל דמעה הוא מצמצם את עצמו ונכבה וכשאתה בא הוא נדלק וכשאתה הולך הוא שוב נכבה.
הוא ואני לא מצליחים להשלים עם הבחירה שלך . ניסיתי באמת שניסיתי כבר כמה שבועות שאני מדחיקה את הכאב הזה מורידה אותו למטה מצמצמת אותו למינימום .. אבל הכאב הזה שם עליי פס ומתפוצץ בפניי פעם אחר פעם לא נותן מנוח לנפש המעונה שלי
אז כן אני אימא חרא שלקחה החלטה מטופשת ועכשיו מצטערת עליה ואין דרך חזרה . נשאר רק חדר בודד ומיטה שקטה בלעדייך ואותי שכובה במיטה בוכה ומחכה לחיבוקיך.
