שכחתי דיווח יומי.
אין לי הרבה משימות, בינתיים. אנחנו בשלב התחלתי מאד.
יש לי משימה אחת.
לכתוב דיווח יומי לפי ארבעה סעיפים שהוגדרו על ידה.
אם לא יכולתי לכתוב - כל שאני צריך לעשות הוא לעדכן אותה.
אתמול, שכחתי.
עבדתי בעומס גדול מאד עד מאוחר ופשוט שכחתי. זה עוד לא הרגל.
אחרי הודעה ממנה הבוקר כתבתי לה שאני נרגש.
היא אמנם נזפה בי אבל קיבלתי את ההרגשה שהולך להיות פה תהליך חינוכי של התניה עד ליצירת טבע שני.
זה מרגש אותי כי יש בי תכונות שהייתי רוצה לשנות. יש דברים שאדם יכול לשנות בעצמו ויש דברים שהוא זקוק בהם ליד מושטת מבחוץ.
במקורות כתוב - אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים. אסיר לא יכול לשחרר את עצמו. מישהו צריך לשחרר אותו.
הקליק החינוכי בינינו מרגיש לי נכון וטוב.
אני חש שהיא יודעת איך להניע אותי לפעולה. היא תדע מתי להעניש ומתי לסלוח. היא גם תדע איך להסביר ואיך להעניש.
במציאות, אני לא נראה כמו מי שצריך עבודה אישיותית. זו תמיד הקלישאה הקלאסית כשנשלט כותב - ביום אני מנהל גדול ובוס אימתני ובלילה אני רוצה שמישהי תגיד לי מה לעשות...
אבל לפעמים קלישאות הן אמת.
אני באמת אדם חזק, יעיל ומנהל טוב בחיי היום יום שלי. אין בי צד פאסיבי או חלש.
עדיין, יש בי תכונות שמפריעות לי מאד. תכונות שמקשות עלי ובולמות אותי מלהיות אפילו טוב יותר.
בפנטזיה שלי, אני מניח בפניה את החולשות שלי, את הפחדים שלי, את המגבלות שלי והיא מוצאת את הדרך כיצד לקדם אותי. איך ליצור אצלי התניות חדשות. היא לא תתן לי למכור לה בולשיט. היא תראה איפה אני מוותר לעצמי וצריך לדחוק בי עוד ואיפה נתתי את כל כולי ואפשר לטפוח לי על השכם.
מעניין איך זה יראה.
כל הקלפים בידיים שלה.
לי רק נותר לשחרר, לציית ולבטוח.