שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

Cura te ipsum

כל חיינו אנו עורכים חשבונות נפש. אולם, לעיתים, חשבון נפש שכזה מוביל לשידוד מערכות מוחלט.
פתאום באמצע החיים אתה מפקפק בהכל, בוחן את הכל ומתחבר לעצמך מחדש.
במקום בו נסגרות דלתות ישנות, נפתחות דלתות חדשות ואתה מגיח מהן שלם יותר, בטוח יותר, מורכב יותר ומודע יותר.
מי יתן והבלוג הזה יצליח לבטא נאמנה את הסערה.
לפני 7 שנים. 12 בפברואר 2017 בשעה 17:36

אני לא דורש. 

אני לא מבקש.

אני רק מספר מה הייתי רוצה. מה אני צריך. 

מדי פעם אני צריך שלא תהיה הקשבה. שלא יסתכלו לי בעיניים. שלא יבינו אותי. שלא ידאגו לי לפני או אחרי.

מדי פעם אני צריך אובדן שליטה וכאב. חד, מתמשך וחזק. 

מדי פעם אני צריך להתפשט מיד בכניסה לבית. לרדת על 4. לחטוף סטירה על מבט לכיוון האסור. 

מדי פעם אני צריך להיות קשור. היטב. בלי שום יכולת להשתחרר. להיות חסר אונים. בלי הבטחה להצלה או מקום מפלט.

מדי פעם אני צריך לחטוף. מכות. הצלפות. כאב. חום. כאב עז, מתמשך, ללא הפוגה. 

מדי פעם אני צריך להגיע לקצה. להתחנן שזה יפסק. 

מדי פעם אני צריך שזה לא יפסק. גם אם ביקשתי.

מדי פעם אני צריך שיותירו אותי כך בסוף. קשור. כאוב. חבול. 

מדי פעם אני רוצה שממש יהנו מזה. מהמקום אליו הגעתי. מהצורך שלי. מהצורך שלך. 

מדי פעם אני צריך. לעבור איפוס. איתחול מחדש. להרגיש ולטעום את החיים. במלוא עוצמתם. 

מדי פעם. 


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י