והנה, היא לא יכלה לזוז. החבלים העבים לפתו את ידיה והצמידו אותה למיטה. גם רגליה היו קשורות, אך בחבל אחד. כלומר, קשורות זו לזו, מבלי אפשרות להיפתח. הדבר היה תמוה בעיניה, אם לומר זאת בלשון המעטה. הרי הוא הבטיח לזיין אותה בלי סוף, להשתמש בה כמו חפץ שאין לו אף שימוש אחר. איפה הוא מתכוון לדחוף את הזין שלו, אם הרגליים סגורות כל כך? בעודה שוכבת חשופה תהתה אם רצה בכלל להשתמש בפיה. גם זה חור כמובן, ובמצבה הנוכחי לא תוכל לעשות הרבה על מנת להתנגד. המחשבה גרמה לה ללקק את שפתייה. היא רצתה להיות מוכנה בשבילו. פתוחה וכנועה ככל הניתן. מרטיבה את לשונה, ניסתה להרפות כמה שיכלה את גרונה. אחרי הדברים שאמר לה, הנגיעות הקטנות, היא תעשה כל דבר על מנת לרצותו. גם אם זה אומר לתת לו לדחוף את הזין שלו עמוק ככל הניתן, להרגיש כמו זונה מהסוג המלוכלך ביותר. כמו אלו שרואים בפורנו עם האיפור ההרוס והזרע שנמרח על כל הפנים. כמה היא רצתה להרגיש שהשתמשו בה, שניצלו אותה עד תום. כל כך רצתה זאת שבפעם הראשונה הצטערה על היותה קשורה. הרי עם הרצון בא הצורך לגעת, ומאבק קצר בחבלים גילה שלא תוכל להביא אותו על סיפוקו. היא תצטרך לחכות לו, לחכות ולהתחנן שיעשה בה כל מה שרק עולה בדעתו. היא תצטרך להשפיל את עצמה ו – חשבה בעודה מושכת בחבלים חזק אף יותר – להיות שלו. להפוך לרכושו של אדם אחר, לשכוח שפעם הייתה של עצמה. הכל בשביל, בשביל מה? לא תוכל לומר "לא" יותר, ולא לסרב, ולא להביע את דעתה. היא תהיה חפץ, והמחשבה, כמה שהפחידה אותה, כך גירתה אותה יותר. זה אפילו לה היה צריך להיות הוא, כל אחד שיעבור. היא תיתן את עצמה לכל אדם. אפילו לתנועות האוויר, לרוח, אם תסכים לחלוף בין רגליה. ואז, אז הבינה מדוע קשר אותן זו לזו. "כלבה חרמנית" דמיינה את קולו אומר לה, צוחק ויוצא מהחדר פעם נוספת. היה זה הרגע בו הבינה כי רוצנו הוא שקובע, היא שלו, ותחכה כמה שרק תהיה צריכה.