לפני 7 שנים. יום ראשון, 7 באפריל 2019 בשעה 17:35
התגעגעתי למסיבות הפליי הקטנות מפעם. חבורה של חברים בדסמים שמתכנסים למינגלינג,נשנושים ומעלים הילוך.
ומאז -אין. רק מסיבות גדולות. מדהימות ,מהנות,עם חברים קרובים ורחוקים.
אבל משהו מדגדג למפגש קטן ואינטימי.
אני חופרת לו בלי סוף והוא אומר לי- תארגני!
אני שולחת בקשה לעולם וליידי זי קוטפת אותה. מזמינה אליה בערב שישי.
אני כבר מארגנת עוד שני זוגות ואת המשוטט שלי וקובעים. יום שישי.פליי.קטן.אינטימי.בדסמי.
המחשבות כבר עפות ואני מתרגשת. מתיעצת עם ליידי זי ונותנת למשוטט הוראות. בפועל-נבוכה מהחיים.
יום שישי,סידורים ובלגן. אין זמן להרגיע ו לתכנן וכבר מגיע הערב.
לובשת מכנסי עור וגופיה עם מחשוף. לוקחת את התיק,השתיה והנשנושים . יוצאים לדרך.
מסכמת עם הזוגי על גבולות. יודעת שיש לי נטיה להסחף ומבקשת לתקשר במידה ומשהו לא נראה לו מתאים.
מגיעים לבית,אנחנו והחברים. נשיקות חיבוקים,נשנושים טעימים. שמחים להכיר עוד זוג ,חברים של החברים. הוא כשולט מהר מאוד מתחיל עם שתי החברות שיושבות לידו.
המשוטט מגיע. אני יוצאת החוצה והוא מבין שאני יותר מתרגשת ממנו. פעם ראשונה ששמה לב לצבע העינים שלו. פעם ראשונה שיוצא לנו ממש לדבר בלי רעש של מועדון מסביב.
מורה לו להכנס להגיד שלום ולשבת על מזרן בצד החדר.לחלוץ נעליים.
הוא מתבייש,נבוך,אבל לי כבר לא אכפת. שמחה שהוא בא. מתישבת לידו,מרימה מעט את החולצה ומצמידה לו מצבטים לפטמות.
'אמרתי לך שאני רוצה לנסות אותם'
הוא נושך שפתיים וסופג. אני מרוצה.
הולכת לעניני,שותה,מקשקשת עם החברים. החדר חשוך והחום עולה. אני שמה לב שמשהו לא מתניע לי.
המוזיקה. קופצנית מדי.
מחפשים את הפליליסט המנצח של אוש והמוד שלי משתנה בהתאם. אני משחקת עם המצבטים והוא כל כך סובל. מלטפת את הלחי החלקה וכמעט מנשקת אבל לא.
אומרת לו לנשום עמוק ומסירה את המצבטים. עם זרימת הדם מגיע הכאב החד. הוא מתענה ממש אבל סופג.
מורידה ממנו את החולצה ומעמידה אותו על ארבע. פנים אל המראה,גאג בפה עם רצועה.ליידי זי נותנת לי נרות ואני נעמדת והוא בין רגליי. השעווה מטפטפת,מנקדת את גבו.הוא קופץ מכל טפטוף. אני שוקלת להפסיק אבל ממשיכה.מסבירה לו שבמקום מילת בטחון שלא יוכל להגיד עם הגאג,שירים את היד.המראה שלו על ארבע עם גאג בפה ואני מאחוריו,מעיף לי את המוח.
מניחה את הנרות בצד, מצמידה אותו אליי. עם סכין חדה מקלפת את השעווה והופכת אותו על גבו. הגאג מוסר והוא שוכב על המזרן הקטן.
נעמדת מעליו והפעם מנקדת את בטנו וחזהו. שחור לבן וכחול.טיף טיף טף...הוא סופג וסופג . אני עם עיניי עליו. בוחנת את הגבול וכשזה מגיע אני משחררת.
שוב הסכין מקלף את השעווה.אני נותנת לו לנוח,לשתות. מצמידה אותו אל רגליי,ידי בשערותיו ומלטפות את גבו.
יושבים יחד לצפות בסשן של החברים. יד כבדה נוחתת על ישבן רך והקולות עושים לי נעים.
ליידי זי מזמינה להשתמש בכל הכלים שלה ויש לה הרבה. כולנו נהנים מהסשן עד שנגמר.
ואז מגיע השקט הזה. הרגשתי שממתינים לי.שאעשה משהו. חוסר הבטחון שלי מנסה להרים ראש. פדיחה לסשן ליד השולטים המנוסים האלה. יחשבו שזה פתטי. יצחקו עליי אולי.
פונה אל המשוטט. הוא מבקש סשן בחדר אבל אין מקום. מסבירה לו. יודעת שזה קשה לו. שואלת אם זה גבול אדום.
הוא אומר שלא ממש. אחרי כמה שניות אומר לי לעשות מה שאני רוצה.
האמון הזה שלו בי מרגש אותי מאוד.
המשך יבוא.
