לביאה סגולה

סיימתי עוד סדרת ספרי-אודיו של פפר וינטרס המנוולת הזאת שגורמת לי להרטיב בדרך אל וחזרה מהעבודה. סדרת הדולרים,למי שרוצה לקרא/לשמוע .הפקקים לא היו מעולם כאלה מהנים כשברקע מתנגנים להם קולות הקריינים.

פימליקו ואלדר פרסט. בדסמ לייט ,אבל  האירוטיקה....מעלף לגמרי.

הכל כזה כמעט....אבל לא. קצת ...אבל לא.

עוד שניה....אבל לא.

וזה משאיר על הקצה כל הזמן,גורם ללב לפעום במהירות.

גורם לדמיון לרוץ,להיות שם,פעם בתפקיד הזה ופעם באחר.

איזה עונג.

עכשו חזרתי קצת למוזיקה .

פליליסט של טרלולה לגמרי. מליאונרד כהן ושיר הקטשופ. ממלומה ועד מטאליקה.

כל שיר גורם לגוף לזוז אחרת

ולפי פסקול חיי, שלמה ארצי כתב את זה הכי מדויק :

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע . 

קיבינימאט!

בא לי לצרוח כבר

בא לי לחטוף טנטרום ולבכות בצרחות

אני עייפה

עייפה

עייפה

ואל תשלחו אותי לישון

כי החיים קורים ואי אפשר.

לעיתים אני תוהה כמה באמת אנחנו מצ'פרים את עצמנו ולא מדברת על עוד משולש פיצה  מדברת על מתנה אמיתית לעצמנו, כזאת שמשאירה אותנו עם לב פועם ונשימה רוטטת.

עבורי זה ספרים. אני מאלו שחוטפות אורגזמה מסטימצקי או צומת ספרים. אם הייתי יכולה, הייתי בונה בבית חדר שלם שהוא ספריה. עם ספה רכה ומזמינה ותאורה רכה וחיה בחדר הזה רוב היום. 

אולי הייתי צריכה להיות ספרנית בכלל.

מה עוד אני אוהבת להעניק לעצמי? בעיקר שקט. לבד. לתת למוח להוריד אנרגיות ושאף אחד לא ידבר איתי. זו מתנה. 

המתנה הכי גדולה עבורי היא מוזיקה. אני כל כך אוהבת לרקוד. מגיל קטן ואני כבר בת 42. אולי יחשבו שזה כבר פתטי לאהוב לרקוד בגיל הזה. לעצום עינים על הרחבה ולרקוד כאילו שאף אחד לא רואה אותי.

כי אני רוקדת עבורי ולא כדי למשוך תשומת לב.

לעיתים הזוגי שואל אותי מה לקנות לי. הוא יודע שאני לא אוהבת הפתעות. לאחרונה אני מבקשת זמן זוגי איתו, כי את כל השטויות האחרונות אני מזמינה לבד מאלי אקספרס. 

אבל זמן הוא מצרך נדיר וזוגיות צריך לתחזק. 

מיד כששמעתי על הליין הזה, נזכרתי בשיר הזה. יש משהו במילה המלטפת הזאת שמזמין לבוא ולדגום.

הבנתי שהמסיבה הראשונה היתה קצת פחות, אבל אני אדם שצריך לבדוק בעיניים וברגליים לפני שחורצת גזר דין.

מזג האוויר לא היטיב עמנו. גשם מבול וקררררר, אבל הערב החלטתי להתלבש קצת יותר חשוף מהרגיל.  מכנס עור צמוד, בגד גוף תחרה שחור ומתחת חזיה שחורה. כן, יודעת שזה יותר לבוש מאחרות, אבל יש גבולות שגם אני לא חוצה. העיקר להרגיש סקסית.

מגיעים לבראסקו, המקום האהוב והמוכר של אלכסיי, המוזיקה כבר מזמינה מבחוץ. 

נכנסים ומיד פוגשים חברים בנשיקות וחיבוקים. 

אז מה בכל שונה: קודם כל האוכלוסייה  . לא עוד חבורה של ילדים וילדות  אלא גברים ונשים סקסיים ויפים. מלכות ואדונים, נשלטות ונשלטים. כולם מחייכים, נהנים.

הופעות קצרות על הבמה, קצת קשה לראות אבל יש מספיק מה לראות מסביב. עוד סשן ועוד ולי כבר מעקצץ בידיים ואין עם מי.... 

הזוגי מתישב לנוח ואני בורחת לרחבה, רוקדת כאילו אף אחד לא רואה אותי  

בחורה צעירה ניגשת עליי ומתחילה איתי. רוקשת, מפלרטטת ובסוף גם מנשקת. זה מביך ומדליק אותי והייתי נסחפת  אם ידיד שלה לא היה בא.

בהמשך רוקדת ומחרמנת את הזוגי וחוזרים לחברים לצפות בשני נשלטים אמיצים חוטפים ספנקים מליידי זי. 

המצב רוח כבר בשמיים והשעות חולפות. חוזרים הביתה עייפים אבל מצב החרמנות לא מאפשר שינה.... 

עכשו זה נחת בבום.

ההבנה הזו של ההרגשה שאני מסתובבת איתה.

ההבנה הזו ששוב,עשיתי טעות. ששוב,הייתי עסוקה בעצמי ופחות בו

ששוב,ניסיתי להיות מארחת טובה אבל איפה שהוא התפספס לי בדרך.

הכוונות שלי תמיד טובות,הביצוע קצת פחות.

הייתי צריכה להצמד אליו יותר

הייתי צריכה לגרום לו להרגיש במרכז

הייתי צריכה לעשות לו מסג' ולפנק אותו ולא לחשוב על עצמי ולסשן מישהי. 

הייתי צריכה לשים אותו במרכז.

יום הולדת שלו ואני שוב מתפזרת .

אני בת זוג גרועה,תמיד הייתי.

ועכשו אני מתחרטת על זה.לקח לי יום שלם להבין מה אני מרגישה ובינתיים לא חגגנו כלום גם היום . סתם ישבנו בבית כמו בטטות-כורסא.

איחס,אני נגעלת מעצמי. אוף!! מתי אני אלמד?מתי?

אולי לעולם לא.

אולי ככה אני

אני והדפיקות שלי.

הזוגי היקר שלי חוגג יום הולדת

ולי אין ממש משהו בראש. אני גרועה בארגונים,גרועה בהפתעות,הכי לא משקיעה בעולם.

תנו לי לארגן טיול לחו'ל ואני מתקתקת.תנו לי לארגן מסיבה ואני מאבדת ידיים ורגליים.

חברה טובה הציעה מקום וקונספט ןאני משחררת ומסכימה בשמחה.

אושה מתנדבת להכין עוגה ( עוד דבר שאני גרועה בו) והנה מתגבשת לה רשימה,תשלומים,סגירת ענינים

הזוגי קונה יותר מדי כיבוד ושתיה ומגיע יום שישי.

כולם מגיעים. כולם. חבורה של אנשים מכרים שלנו שישר מתחברים אלו עם אלו. משקאות נמזגים והקשקשת מתחילה.

חיבוקים נישוקים והופ-אני תופסת יוזמה ונכנסת לג'קוזי. חמים,רותח בפנים.

עוד 2 חברות מצטרפות ואנחנו מפנקות זו את זו בליטופים ומסאג'.

בהמשך הערב אני לוקחת את אחת החברות ומסשנת אותה על המיטה הגדולה בחדר.יש לה גוף סקסי ומזמין ואני נהנית מכל רגע.אני משלבת  את בעלה בסשן שלנו ובאיזה שלס מצטרפת ליידי זי ואני פורשת.

מצטרפת לדיבורים ומנשנשת קצת.

חוגגים לזוגי עם העוגה הטעימה של אושה.

ליידי זי עושה סאונדינג לבחור אמיץ ואני מרותקת.יושבת לידה ושואלת שאלות אותו ואותה. 

זה מסקרן אותי. חשבתי שיזעזע,אבל מדיקל מזעזע יותר.

המוח שלי טס קדימה,להתנסות עם הגבוה.תוהה אם ירצה ועד כמה אוכל למשוך אותו לקצה גבול הסיבולת שלו.

הערב עומד להגמר וכולם כבר עייפים.

אוספים את הדברים,שוב חיבוקים ונישוקים

חוזרים הביתה חרמנים אבל עייפים מדי.

הוא נהנה למרות שלא יצא לפועל מה שתוכנן ,אולי בפעם אחרת עם פחות אנשים...

בכל אופן,מקווה שחגגנו כראוי.

הוא שוכב על השטיח הרך

גופו הארוך מגיע כמעט לקצה.

אחרי סשן כאב ארוך ,השכבתי אותו לנוח. ידיים פרוסות לצדדים. הוא נושם עמוק.

גם אני.

רגליי במגפי עקב עומדות משני צדדיו.מבטי בעיניו. הוא מסיט אותו.

-תסתכל אליי.

הוא מציית.

מרימה את ידיו מעל גופו ומטה את הנר. לשעווה לוקח נצח לטפטף ואולי זה שבריר שניה.

נשימתו נעתקת.

טיף

טיף

טף

אני עוברת לאורך גופו. משנה את הגובה אך רגליי תמיד צמודות לצדדיו.

גופו המיוזע  מתמלא עיגולים צבעוניים

ונשימתו לא סדירה.

אני ממשיכה אל ידיו הפרוסות ובכל טפטוף שיורד ,מרגישה אל העונג זורם במעלה רגליי ,אל מרכז גופי.

הוא נתון לחסדיי וזה מרגש אותי

עם כל טיפה

עם כל נשימה.

-כאשר אתה מגיע,שים את כיסוי העיניים ותדפוק בדלת. כשאפתח את הדלת,אכניס אותך פנימה ואתה תתיישב על ברכך ותמתין.

הוא מקבל הוראות אחרונות ועונה מיד.

דפיקה בדלת .הוא עומד שם קצת נבוך ,עם כיסוי עינים כפי שהתבקש.

-זאת אני. אל תפחד. 

אני לוקחת את ידו ומובילה אותו פנימה. רוח שובבה פורצת מהחלון ומביאה איתה אויר ים.

הוא נרגע כששומע את קולי.

-תגיד לי עכשו אם אתה צריך משהו.

-הוא נד בראשו לשלילה.

-בסדר. מעכשו אין דיבורים. שקט מוחלט.

הכל שקט רק רחש גלי הים נשמעים מרחוק.  אני מובילה אותו אל אמצע החדר ומורידה אותו על ברכיו. הוא מתפלא למצוא כרית על הרצפה לריכוך הישיבה. אני לא רוצה שיסבול.

-חכה פה. אני מצווה ומתרחקת קצת.הוא שומע רק את צעדיי. מוזגת לי לשתות ועומדת להביט בו. הוא גבר מרשים ואני נהנית להתעלל בו.

אחרי כמה דקות,אני מביאה את הבגדים ומחליפה לידו.הוא שומע את רחש הבד ומזיז את ראשו לכיוון.

אני ניגשת אליו ומצמידה את ראשו לבטני בחיבוק.

-ששש...אל תדאג. רק אני פה.

הוא נרגע לרגע ומרכין ראשו.

אני מעבירה ידיים על כתפיו.בליטוף קל וקצת צפרנים. הוא נרעד לרגע ואני מתרחקת,הוא מנסה להשען קדימה וכמעט נופל

-תתנהג יפה! אני גוערת ומושכת מעט בשערו.הוא מתיישר שוב.

אני מסתובבת סביבו. קול עקביי נוקש על הרצפה.הוא דרוך ואני מחייכת.

מתישבת על כורסא מאחוריו ודוחפת אותו עם מגפיי. הוא נופל קדימה. נבהל לרגע. ידיו נפרסות קדימה כדי לתפוס את משקלו.

-תשאר ככה. אני מצווה והוא נשאר על ארבע.

-כלבלב קטן,היית ילד טוב ?

הואנושף לרגע. אני לוקחת את הקרופ ומתחחלה להעביר אותו על גופו. 

-אתה יודע שאסור לך לענות?

הוא נושף שוב ומקבל מכה בישבן.

מתכווץ לרגע בהפתעה ואז נרגע.

-כן,חמוד,גם נשיפה זה נקרא לדבר.

אני קמה וכולאת את אותו בין רגליי שלוחצות על מותניו .עומדת מעליו. 

ידיו בשערו. מושכות.פניו מופנות מעלה ואני מתכופפת אליו.

מושכת אותו למעלה וידיו מתנתקות מהרצפה חזרה לישיבה על הברכיים.

-ובגלל שלא למדת לסתום את הפה ולא הקשבת,אתה תקשיב עכשו.

הוא נרעד לרגע,מחכה לכאב,להצלפה.

אני מתישבת על הספה לפניו.מרימה את הספר מהשולחן .מדפדפת ברעש גדול. הוא בטוח שאני אכה אותו עם זה אך אני רק מכחכחת בגרוני....

ומתחילה לקרא.

בקול רם.

ספר שירה.

במשך....שעה.

הופתעתי לטובה.יש לציין.

לא ממה שעבר. אלא מחוסר המודעות של אותו אדם שהמשיך כאילו לא קרה כלום.

זה לא נובע מחוכמה אבל אני לא רוצה להניח הנחות

עבר. נגמר.

מכל דבר לומדים את הלקח.

אחרי סופש נוראי

עם מיגרנה מהגיהנום

אמנם עם הפסקה לסין המדהים שהיינו בו

עדיין המחשבות קודחות לגבי מה יהיה מחר.

יש בי חשש ויש בי גם בטחון.מן הרגשה מעורבת שכזו.

לפעמים בא לי להשתיק את הקול הזה בראש שמערער אותי כל פעם מחדש.

הוא כותב לי שכתב פוסט על הסשן משבת בסדום

קוראת במהירות ואז שוב קוראת לאט לאט נותנת לדמיון לשטוף אותי ולהנות מזה כל פעם מחדש.

מחייכת לעצמי,שמה לב לניואנסים קטנים שהוא כותב עליהם וכבר חושבת על הסשן הבא...

כן,הוא עוד יסבול ויהנה מכל רגע.

בהזדמנות הבאה.