דיברנו על פנטזיות,הוויצ'ר ואני
ואז נזכרתי בבלוג הישן שלי מתפוז
כתבתי פוסטים על גבול האמת והפנטזיה.
כמו כאן,כתבתי באנונימיות ,אבל מי שהכיר- הכיר.
פוניו - כמו הדגיגה האמיצה מהסרט,שהפכה לילדה אמיתית.
נתתי למיינד שלי חופש ,בזמן שהגוף היה כלוא במציאות אחרת.
מאז,חלק מהפוסטים נמחקו עם קריסתו של האתר
וחלק הצלחתי להציל.
זה - מ 2013 :
הולכת ברחוב , אוזניות תקועות עמוק באזניים
מחוברת לסלולרי , הפעם לא רק תיאורטית
מסביב הכל זז,כמו בהילוך איטי
מיליון מכוניות, רמזורים ונתיבים
אדל צועקת לי באוזן we could have had it all
ורמזור אדום מסמן לי לעצור
אז עוצרת,מורידה את המבט מהאיש האדום אל האיש שעומד מולי במעבר החצייה
העיניים שלו יוקדות, מביטות בי בתעוזה וללא בושה
הוא מפשיט אתי בעיניו
ואני מפשיטה אותו בחזרה
צל של חיוך מופיע בזוית של פיו
מעביר משקל מרגל אל רגל
אתה חסר מנוחה? גם אני
בטח עומד לך
אם היה לי זין- גם לי היה עומד ממך.
הרוח מצמידה את החולצה שלך לחזה חסון
אני מעבירה מבט אל הזין שלך
משהו שם מתחיל לזוז
מרימה את העיניים ושוב מצליבים מבטים
הפעם צל של חיוך מופיע אצלי בפנים
אתה מרים גבה בשאלה
ואני מנידה ראש ,ניד קטן לא מורגש
נושכת לרגע שפתיים במחשבה על זיון פראי איתך
הבלגן סביב ואדל באוזניים ואתה ממול כמעט מזיין אותי עם העיניים.
הרמזור מתחלף וכמו בהילוך איטי מתקרבת אלייך ואתה לא זז
לא ממשיך בדרכך
אני נעמדת לידך ,פניי אל הרמזור הבא
אתה שולח יד ונוגע בקצה אצבעותיי
מרגישה משיכה חזקה ביננו , רק מעצם הנוכחות של שנינו .
אצבעותיי משתלבות בשלך
היד שלך חמה מתהדקת כל שלי
אני מלכסנת שוב מבט אלייך
ומשחררת את היד
אדל ממשיכה ללוות אותי גם לרמזור הבא
הפעם
בלעדייך.
