אחרי הסופש הגדוש הזה ברע ובהרבה טוב
הרגשתי שהצלחתי לעשות עבודה
זה היה הדבר הנכון לעשות
לא כל בעיה ,חייב לפתור במיידי
לפעמים טוב קצת להתרחק
לתת ללהבות לרדת ואז אפשר לדבר ממקום נקי יותר רגשית.
הסגולה שהייתי קודם,לא היתה חוסכת במילים ואת כל הכאב ו העלבון היתה יורה בצרורות
משאירה לעיתים אדמה חרוכה אחריי
בקטע שאם אני נופלת- כולם יפלו איתי.
היום , אני כבר לומדת למזער נזקים
להפנות את האצבע אליי במקום לאחרים
לבדוק מה אפשר לעשות,איך אפשר לתקן
לתת מקום ולגיטימציה לרגשות
אבל להבין שהפול ווליום הזה הוא לא לנצח
אז להיות שם,בכעס,בעלבון ,בכאב
לתת לו מקום ע'מ שייפנה מקום.
אומרים שעוזר לספור עד עשר
במקרה הזה ספרתי עד 34926638 וחצי.
ואני שמחה על כך.
שלראשונה התמודדתי נכון
שנתתי מקום להכל,שהתרחקתי כדי לעבד ולעכל
שחבשתי את כובע החומל והחוקר
והבטתי למצב בעינים
והצלחתי לייצר שיח ישיר
לתקשר את מה שהרגשתי
בתקווה שזה יובן נכון
אין לי עניין לשנות אף אחד
זה גם לא תפקידי
אבל כן יש לי עניין להסביר ולהגיד שנפגעתי
וכאבתי ולדבר על הגבולות שלי.
במקום לטאטא את הרגשות שלי מהמקום של 'יאללה זה יעבור' כמו שהייתי רגילה עד כה.
השתניתי,אין ספק. אני מרגישה את זה בכל יום מחדש.
כאילו שהחיים בעטו לי בתחת
מרגישה את העוצמות שלי בכל דבר שאני עושה.
לא סתם אני בסוף מזל האש הזה
הלביאה השקטה יותר שיושבת ו מסתכלת על כולם
מודעת לעצמה,למקום שלה ולנוכחות שלה.
מודעת גם לשבריריות שבה ויחד עם זאת למדה שיעור או שניים על גבולות וחוסן נפשי.
💜
