כבר שבועיים שהוא עושה לי מיינדפאק לגמרי.
כל הודעה ,כל תכנון ,כל משפט לגבי הפגישה ולא רק הלב שלי רוטט.
היו שבועיים גדושים וסוערים רגשית גם ככה
בדברים שלא קשורים אליו.
בית,משפחה,ילדים,עבודה,כל מה שנמצא מחוץ לעולם שלנו
והאי הבודד הזה , עם בקתת העץ באמצע היער ששם גר הוויצ'ר, מספק לי את המפלט מכל זה.
זה לא אי של שקט, זה אי של ריגושים,של פנטזיות,של מגע של רוח ואנרגיות.
יודעת שהזמן מוגבל וברגע שאצא מהבקתה לא אדע לעולם אם אסתובב אחורה והוא עדין יהיה שם ואולי הכל יעלם במגע של קסם
ועדיין,אני עונה לקריאה שלו ואני באה ומוסרת את גופי ונשמתי אליו בכל פעם מחדש.
הוא אומר לי שהוא אדם פשוט ואני צוחקת .
איש יפה שאתה -אני אוחזת בפנים שלו ומנשקת אותו.
אני רוקחת מטעמים והוא לא מתאפק ואוחז בי מאחור. מפשיל את השמלה מעלה ומגלה את ההפתעה מתחת. ידיו כבר לשות את כל גופי וגופו חם ומוכר ונצמד אליי. נשיקותיו סוערות ועמוקות ,משאירות אותי חסרת נשימה
הוא עוטף בחיבוק ואני משעינה ראשי על כתפו,פתאום שמה לב כמה הוא גבוה ממני.
הוא מסובב אותי אליו ומחבק חזק חזק. משחרר אותי למטלותיי ואני ממשיכה.
לכמה רגעים הכל נראה 'נורמלי' . אני לא מפסיקה להסתכל עליו. כמה הוא גברי ויפה.
שיחות רגילות כאלו על אקטואליה והכל מרגיש כל כך טבעי. גם היד שלו על הרגל שלי וגם היד שלי על הגב שלו שמלטפת.
הוא קם לטייל סביב ואני לרגע עוד יושבת. נושמת. מכינה את עצמי לבאות. לא יודעת מה הוא מתכנן. יודעת רק שהשליטה בידיו. כן,בידיו. מסרתי לו אותה מתוך אמון ואהבה ורצון. סומכת עליו,על הרגישות שלו ועל היכולת שלו לקרא אותי גם בלי מילים.
הוא מושך אותי אליו וסוחף אותי לעולם של עונג.
הוא לא מאפשר לי לזוז,מדי פעם מרשה לי לגעת בו ,כשהוא רועד שוב ושוב בעונג שלו ,זה מטריף אותי לגמרי. רוצה לעטוף אותו בגופי אבל הוא לא מאפשר.
כשראשו בין רגליי או כשידיו בין רגליי וגופו לידי או עליי. הוא יודע להגיע אל כל הנקודות הרגישות ובאיזה שלב אני פשוט מאבדת שליטה על הגוף הזה שלי ,שהכרתי במשך 46 שנה ויחד עם זאת לא הכרתי באמת. העונג היה כל כך אינטנסיבי שבאיזה שלב פשוט נשמתי עמוק ,אל הבטן . התנתקתי מהסיטואציה ורק הרגשתי מה קורה בגוף . הנשימות האלו שחררו את הנוזלים והוא חייך כמו חתול שטרף דלי של שמנת
באיזה שלב הוא קשר את ידיי זו לזו והורה לי לסתום.
ישב עליי והביט בי מלמעלה ,לש את החזה שלי ,משאיר בי סימנים . אני גומרת רק מלראות אותו ככה. הביסט יוצא ממנו והוא טורף את הגוף שלי,אוחז ונוהם ומשתלט על הכל. הויברציות של הקול שלו חודרות לכל מקום בגופי. עוברות לי בבטן ובידיים ויוצאות מהראש. צבע צהוב בוהק עובר לי בעיניים. שמש מסנוורת ומחממת.
הוא נח לרגע בזרועותיי ואני מלטפת אותו,את הפנים שלו והגוף. לא שובעת ממנו אז טורפת אותו בחזרה. מאזינה לקולו כמו מוזיקה באזנים והגוף שלו נעים וטעים לי.
הוא מאפשר לי להחליט איך לסיים ואני בוחרת ואומרת. בשוק מעצמי על הבחירה אבל רוצה את זה איתו .מביטה בו תוך כדי ושומעת אותו גונח ונאנק. הראש לי מסוחרר לגמרי ואני מרגישה את החום הזה,שנשמר עד כה במיומנות רבה.
שוכבים אחד מול השניה,רגע עוצר בזמן.
מתלטפים ושותקים והלב שלי מחסיר פעימה כשהוא קם לרגע אבל זה רק כדי לשכב מאחורי ולעטוף אותי בכל גופו. הלב שלי מתפוצץ ודמעה זולגת מהעין.
לא רוצה להפרד ממנו. רוצה להשאר ככה לנצח,בבקתה הזו ,ביער הזה,עם הוויצ'ר הזה.
החלום אט אט מתפזר ואני שוב ישובה לידו ושוב הכל 'נורמלי' ו'מציאותי' והחיוך והקול שלו. הוא אוכל ואני נהנית להביט בו ולהקשיב לו. עוד חיבוק ועוד נשיקה.
הוויצ'ר נפרד ופונה לדרכו.
הרגליים שלי רועדות ,הלב שלי משתולל ,הראש שלי סחרחר.
מתעטפת לי בחום ומתכדררת. השינה סוחפת אותי שוב אל היער ,מקשיבה להמיית הרוח.
הציפורים כבר יעירו אותי בבוקר עם קרן שמש ראשונה.
