Come on inside.
איזה עונג של יום. באמת שהרבה זמן לא הרגשתי ככה רגועה,שלווה ,שמחה ובהכרת תודה מלאה על הרגע הזה והרבה רגעים ובעיקר בעיקר על החברות לחיים.
במאמאצחיק קוראים לזה אחות לא מאותה פות
באנגלית- sister from another mother.
3 חברות שמתניעות את הרכב ונוסעות
לאן ?
לאן שבא.
אני הנהגת והאחראית המוזיקה
מיו אחראית ניווטים,מסעדות,החלטות ובעיקר מתפקדת כמבוגר האחראי
ולוש בתפקיד התמיכה ומידע,חיבוקים ומציאת חנויות שוקולד שוות ממש.
איפה היינו ומה עשינו ?
עצירה ראשונה באורוות פרדס חנה-
ארוחת בוקר טעימה ונשנושית
קפה קר- כי צריך
סיבוב בחנויות וכמובן שקניתי קלפים.
לוש מוצאת לנו חנות שוקולד מיוחדת
ואנחנו טועמות את הפרלינים וחוטפות גן עדן למוח.
ממשיכות לטייל והנוף מתחלף,עוברות ברחובות לא מוכרים ,פינות חמד מלאות היסטוריה
תועות וטועות בדרך אבל למי אכפת.
איך הגענו לטבריה?
מיו מכוונת לאיזה חוף שמרגיש כמו תאילנד.
איזה תענוג,אנחנו מתישבות עם שתיה ונשנוש
וחופרות עד.... אוסטרליה.
שקט לא ממש היה שם ,עם כל הכלבים
אבל שלווה בהחלט כן.
אנחנו בכלל בארץ ? בעולם? ביקום?
מי זוכר....
נירוונה טוטלית.
אה,האלף שלח הודעה. זה מפתיע ,אבל הוא יחכה ,אני נחה עכשו.
עד שמצליחות לקום משם, האוטו משייט לדרום הכינרת.
מוצאות מסעדה,אחת היחידות שפתוחה ופנויה
ונהנות מארוחת ערב טעימה.
סוף היום מגיע,השמש שקעה מזמן
מצטיידות בשוקולדים לדרך
ופלייליסט רוקיסטי משובח.
'איפה הגברים האלה? איפה ?' מיו אומרת 'אלו שכותבים שירים כאלו,אלו שמקדישים שירים כאלו'
מאותגרות קשר וזיווג . משפט שנתקלנו בו היום וצחקנו המון.
היה עוד אחד כזה שצחקנו ממנו אבל עדיף שלא אכתוב אותו.
כל אחת מתפזרת הביתה
ואני חוזרת אל המציאות .
שום דבר לא יכול לקלקל את היום הנפלא הזה.
לא שירותי הסעות אמא בע'מ ,
לא השליחות של וולט עם הפדיחה שלהם
יום נפלא בדרך לשום המקום ולכל מקום
עם שתי חברות נפש שזורמות לי בורידים
מה צריך יותר מזה ?
