לביאה סגולה

היום הילדה הקטנה צעקה קצת

את הכאב שלה

את התסכול שלה

את חוסר הנראות שלה

את העצב 

את תחושת הכשלון

את הרגשת העלבון

את הבדידות

את חוסר הבטחון

העיזה להגיד במילים  את הדברים הקשים שמרגישה ומסתירה בפנים

כי אולי ,פעם ראשונה,מישהו באמת שמע והבין

והילדה הזאת שהפכה כבר לאישה

לפעמים שוכחת כמה כאב יש בה ,באותה ילדה

ואיזה מסע היא עברה ועוברת

כשהאישה החזקה הזו ממשיכה

הילדה הקטנה לפעמים נשברת

וכמו בשיר של ורד מסינזון על החתולים

הילדה הקטנה לא תמיד מבינה

שהאישה הגדולה עוד סוחבת איתה את הרסיסים.

כשפגשתי אותה פעם ,חיבקתי אותה

הבטחתי לה שהכל יהיה בסדר 

ואין לה ממה לפחד 

לא בטוחה שהאמנתי לעצמי כשאמרתי את זה

כי הילדה הקטנה הזו הולכת איתי,

נמצאת בתוכי

היא חלק ממני

היא אני.