לביאה סגולה

בשבת קמה מוקדם.

אין בי התרגשות מהערב הקודם ,מהמסיבה ,מהסקס. כאילו עבר והיה וזהו. כל כך שונה ממה שהיה קורה פעם.מתי למדתי להיות ככה ? אני בכלל אוהבת אותי ככה ?

לא בטוחה.

אושה כואבת ועצובה ואני מנסה לתמוך. לא רוצה שהיא תעבור שיט של פרידה עכשו,זה לא וירוס מדבק. 

מה קרה לגברים לאחרונה? 

כל כך חיים בפומו,פובו ,חורטים על הדגלים את הססמאות אבל כולאים את עצמם באג'נדות טפשיות. 

בערב נוסעת אל הבקתה ,

ביקשתי מהוויצ'ר משהו והוא מבטיח ומקיים.

מכין לי תה טעים ,מקשיב לכל החפירות ,מחבק חזק וטורף אותי בנשיקות.

בחדר ,הוא עוטף אותי בגוף החם  שלו ,

מענג אותי בכל צורה שרק אפשר. מפרק ומרכיב מחדש ואני כמו חומר ביד היוצר.

מתמסרת לתשוקה,למגע ,להוראות שלו. 

אינפקטד ברקע ,שרים את cities of the future

וזה מעיר בי איזה זכרון חד ומנתק אותי לכמה שניות

אבל הפיזיות מושכת אותי מהר למציאות חזרה. 

אני כאן ועכשו. לא שם. 

אוספת את הרסיס שהתפזר וסוגרת את המכסה. 

נחה בזרועותיו . מלטפת את הגוף שלו ,את הידיים שלו. הן כל כך שונות. מעבירה את האצבעות שלי לאורך ולרוחב,גוף מוכר  כל כך. 

ואז ...נזכרת בידיים אחרות, שציירתי עם האצבעות שלי מאות פעמים. משננת את המרקם, את האורך והפיתול של השרירים,המגע של העור ,נזהרת לא ללטף חלש מדי, מעבירה את הצפרניים בשיער הסבוך ומעסה את העורף...

די,עוד רסיס סורר יצא מהקופסה ואני מתנערת ומכניסה אותו חזרה.הפעם נועלת חזק את המכסה.

נוסעת הביתה עם פול טראנק בפול ווליום. 

'לא ברור לי מה יש בך

לא צריך כלום

אני צריך אותך'

ניסמן -זה כואב לי בלב  עכשו. מה שאתה שר.