אפילו לא קצת?
אתה חושב עליי לפעמים ?
על השיחות שלנו ? על החברות שלנו ? על הקשר הזה?
על תמונות ומימז והודעות ציניות
על ריקודים משוגעים בהופעות וכמה מסיבות
על סופשים רחוק רחוק מלאים בתשוקה ושבירת גבולות?
אני בטח אמחק את הפוסט הזה בבוקר ,כי יודעת שאתה קורא ואני פחדנית . פחדנית לכתוב לך הודעה,כואבת ועצובה. כי מה הטעם ?
תתנצל ? תכחיש?
כשביקשתי לאהוב אותך בפעם הראשונה -סירבת
והתרחקתי אבל ליקום דרכים משלו לקרב ביננו .
המלחמה חיברה מחדש והיית שם בשבילי בימים שלא יכולתי לשאת. החיבוק שלך היה החום והבטחון שהייתי צריכה.
הקשר שלי עם הקונדסון הרחיק ביננו ושוב קירב ונדמה, אולי רק לי ,שאנחנו קצת מכורים אחד לשניה.
שטוב לנו ביחד ,שכיף ,שזה חיבור משוגע.שכל החלקים של הפאזל מתחברים בדיוק.
אבל ניסיתי והעמדתי גבולות ואתה קצת התרחקת
ואז ביקשתי שוב וסירבת .
לא רוצה זוגיות ,אתה לא שם ,לא יכול מעבר לזה
לא ידעתי אז, שאתה פשוט לא רוצה זוגיות *איתי*
כי ליקום יש דרכים משלו לגלות לי בשבוע אחד משלשה אנשים שונים -
שאתה בזוגיות.
ואם שלשה אנשים שונים אומרים לי את זה אז כנראה שזה נכון. כנראה שהיא לא 'הסודית' שלך ואותה אתה כן מכיר לחברים שלך...אשריה.
לא סיפרת לי ומזה הכי נפגעתי. כי אני מספרת לך הכל . הכל !!!
לא מובן לי למה חששת לספר ? לי ? שאני הכי מרימה לך בעולם ותומכת?
כן זה היה אולי מכאיב לי לשמןע את זה ממך אבל הייתי שמחה בשבילך וצועדת אחורה בהבנה שזה נגמר סופית.
לא הייתי עושה לך סצנות או פדיחות. אני לא חאליסי ששורפת את הכל.
אני דיי סרסיי שנושאת בגאווה את העלבון וההשפלה
ולא- אני לא אפוצץ את הספטון. הלב שלי זה הדבר היחיד שהתפוצץ.
זה זרק אותי כל כך רחוק ,כמו בעיטה מחצי מגרש.
הלב שלי התרסק ,הגוף שלי כאב שבועיים!!!
העינים דמעו כל הזמן מכל דבר קטן.
הייתי כמו זומבי קהת חושים.
כן עבדתי ,יצאתי וביליתי אבל בפנים ריק ריק ריק...
כל השיחות שלנו,דיברנו שעות
ועכשו דממה .
אני נכנסת לוואטסאפ..תוהה מה לכתוב .
שכואב לי?
שאני מתגעגעת ?
שהגוף שלי זועק למגע שלך?
שהנפש שלי רוצה אותך?
רוצה להיות האהובה שלך ,האהבה שלך ,בת הזוג שלך,הזוגיות שלך...
הלב שלי מדמם ,כבר מרוסק לגמרי. אין לי כוח יותר לאהוב. נגמר לי,נשבר לי.
כמה אפשר לסבול קשרים שבהם אהוב ליבי בוחר באחרת על פניי ?
זה כל כך מטרגר שם את הדבר הכי כואב בחיים שלי. להיות כלום ושום דבר.
אני בטח אמחוק את זה בבוקר. אני לא כזאת אמיצה לדבר על כאב של לב שבור.
אין פלסטר.
אין מילים לנחם.
אין ביחד.
יש רק אותי והלבד.