סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לביאה סגולה

כל שיר הוא זכרון בלתי נמנע
לפני יום. יום חמישי, 16 באפריל 2026 בשעה 5:58

אוף אני כזאת חזרת בטחון לפעמים.

צוחקת איתו שכבר יש לו כבר מאגר של שאלות שאני שואלת אותו סתם. 

כי עבורי- צריך אישור לחרדה ,לא לעשות טעויות ,לא לבאס ,לא לטעות ,כדי לא לחטוף איזו תגובה פוגעת. כי זה מה שאני רגילה.

ופתאום צריך להתרגל אחרת. 

- רוצה לצאת הערב ?

-כן

-סטנדאפ? 

-כן 

ומכאן סדרת שאלות שמוציאות אותו מדעתו . והוא לא מבין למה אני שואלת בכלל. 

כי לא רגילה להחליט. 

הוא במצב רוח קצת מוזר ואני חוששת לא לבאס . 

אבל בסוף קונה ואנחנו מתארגנים והולכים. תל אביב  עדיין ריקה . מלחמה וזה. 

יורדים אל המועדון ומתיישבים .מזמינים שתיה ונישנוש. הרגשת נינוחות שכזו . 

הסטנדאפיסטים מוכרים ומצחיקים ובסך הכל עובר ערב מפתיע . במהלך הערב יושבים צמוד ,אני מגניבה מבט הצידה ,נהנית בעצמי מהמופע ומזה שהוא נהנה ומשועשע.

הידיים והאצבעות משתלבות זו בזו ופתאום זה מרגיש הכי טבעי ונוח ומחבר .

אני קולטת שזו פעם ראשונה שיצאנו רק שנינו לבד. בלי חברים ,בלי מסיבות ,בלי מפגשים גדולים.

אני והוא נטו.

ממלאים את החלל בצחוק ,בחפירות וגם בשתיקה ,במוזיקה ברקע. 

מ

חוזרים הביתה נמרחים על הספה . אני מעסה לו את הצוואר התפוס והכתפיים. 

נהנית ששוכב לפניי ומתמסר למגע. נהנית לפנק אותו ,להעניק ולא במעט עבור כל מה שהוא נותן בתמורה .כי הוא נותן לי המון . 

אז הוא שוכב שם ומדברים בשקט .

 

עד ש...

עד ש...

עד ש- הוא מתחיל לשלוח ידיים אחורה ומתחיל ללטף ולגרות ולצבוט

והלך המסג' והלך הנעים וכל הגוף שלי עובר למוד אחד - סקס. ועכשו . 

 

 

לפני שבוע. יום חמישי, 9 באפריל 2026 בשעה 2:06

אני יודעת שהוא בנסיעה חזרה הביתה

וצריך לפרוק ולשתף 

את החיבוק שלי מרחוק

אחרי יממה שדיברנו קצת והוא התעופף לו אל עוד אחת. 

מספר לי שכבד לו ,שלא שמר על הגבולות,מנטלית מותש ,למרות שהיה גם עם חברים ונהנה.

אבל אני מבינה שהוא צריך אותי אחרי כל זה.

אני המקום השקט שלו בזמנים האלה. איתי השיחה חומלת ,רגועה ,עוטפת.הוא רוצה ואוהב לשתף אותי . אני מבינה אותו גם בלי יותר מדי הסברים.

השיחה עוברת בין רצינות לקלילות . מצחוקים לשיתופים ותובנות.

לפעמים אני מרגישה שאנחנו בקצוות המערבולת. כמו שתי ספינות שסובבות. מחזיקות חזק לא ליפול למרכז ,לסחרור הזה.

שנינו שבורים ,פגועים ,טראומטיים.

גם הוא מפחד לאבד . 

גם אני 

ועדיין אוחזים במקום הבטוח .בזה שנסחף פיזית אבל לא רגשית.

לשנינו זה חסר ויחד עם זאת שומרים על החוסר הזה.

מחפשים במקומות אחרים.

וזה לא מדויק .

זה לעולם לא יהיה וזה מתיש.

 

חושבת שאני זו שבאמת 

שם בשבילו 

ועדיין לא מאמינה שהוא שם בשבילי.

מי ישחרר ראשון ואת מה או מי ? 

 

לפני שבוע. יום רביעי, 8 באפריל 2026 בשעה 20:13

סדום.מלחמה. טילים. תל אביב. כמה סיכונים עוד אפשר לקחת. 

פגסוס לא במצב רוח טוב ,אפילו קצת התבאס שהבין שאני לא מגיע אליו אלא ישירות לשם.אני עייפה ,אני בדרופ ,אני עובדת וגם.. מארחת כי נוחתים עליי בני משפחה.

מנסה למצוא פתרון בין לבין . אפילו לא מספיקה לנוח.

מקלחת , מתמרחת בקרמים נעימים שקיבלתי במתנה  וחושבת מה ללבוש . 

קודם כל גרביון רשת.זה הבסיס. 

תחתון ? בגד גוף ? חזיה? מצאתי משהו שמשלב הכל. איזה סקסית ,אני עפה על עצמי.כמובן שכל כל זה גופיה וגם שמלה ארוכה. 

נוסעת למרכז של המרכז . משקשקת קצת וממהרת לחניון כי שם בטוח. עוד לא מכבה את הרכב והוא כבר שם עם האושים. 

אני מתארגנת וצועקת לו לבוא לתת לי נשיקה. 

אוחחח החיבוק הזה,מתרגשת לגמרי. 

המרשמלו המתוקה גם איתנו,חיבוקים ארוכיםםםם וכל החבורה

הרעשנית הזאת עולה למעלה . האושין קונים בירה ואנחנו יושבים לחכות למרשמל - בן הזוג של מרשמלו המתוקה. 

צילומים ,חיבוקים ועוד חברים מצטרפים. 

בסוף גם יורדים אל המועדון כי הרי לשם כך התכנסנו . 

הוא לוקח אותי לפתוח את הערב בשוט מתוק וטעים. ועוד חיבוקים לחברים ותיקים.

פתאום אושה ממהרת אליי ומחבקת אותי חזק חזק . "הוא פה" היא אומרת ואני יודעת שזה קונדסון. 

הוא עובר לידי ,מדבר עם חברים ואז מסתובב אליי. אני מחייכת והוא מקבל את זה כאישור להגיד שלום. חיבוק חזק וארוך והוא אומר לי שאני נראית מדהים.  אני מרגישה בטוב איתו.

כשהסשן על הבמה מתחיל ,אני חסרת מנוחה. רוצה גם אבל האושים עסוקים רחוק מדי . 

שיחה קצרה ומרשמל אומר שרוצה להתנסות בסשן במיוחד איתי. 

איזה מרגש ! 

אני מפשיטה אותו ותוך כדי מסבירה ומקשיבה לגבולות .

יש לו גוף יפה ואני עוברת עליו על הצפרנים . זה כשלעצמו מעיף אותו עוד לפני הספנק הראשון. 

אני מתפזרת קצת ליד התיק עם הכלים ..פגסוס עומד לידי ואומר לי 'תעצרי,לאט לאט' וזה מקרקע אותי. נשימה עמוקה . 

אני מתחילה את הסשן עם גלגל כאב ועוברת לספאנקים ולספנקרים. 

מרשמל בתעופה ,מכוון את העוצמות ואני מתאפקת. 

מאחורי פגסוס מסשן אותי בדרכו. מכאיב לתחת שלי עם מה שבא לו . זה מגרה אותי וכואב לי והחושים בעומס. 

באיזה שלב אני מאבדת ריכוז בסשן שלי והוא מניח לי והולך. 

אחרי שמרשמל חוטף עוד קצת ,אני מסיימת את הסשן ויחד עם זוגתו אנחנו מחבקות אותו באפטרקייר. 

החיוך לא מש מפניו ואני יודעת שהוא מרוגש מהכל.

יום למחרת הוא יכתוב לי במילותיו היפות שהוא נהנה מאוד . דייק לעצמו מה כן ומה לא ובעיקר -האמין בי ונתן לי את השליטה ברצון. ביום יום הוא אדם קשוח ודומיננטי .זה מרגש אותי יותר. 

 

אני הולכת לפגסוס שעומד ברחבה ,עוד שוט מתוק ונשיקה עמוקה לערבב טעמים . הוא מעולם לא היה במבוך ואנחנו יורדים לשם . עושים סיבוב ונכנסים לאחד הכוכים . האנרגיה הדומיננטית שגאתה בי מחפשת פורקן .הוא מסובב אותי אל הקיר ומספינק לי את התחת.

זה כואב לי אבל אני רוצה יותר.

מעביר אותי אל השולחן ליד ,מרים את החצאית שלי והידיים שלו נוחתות שוב ושוב . המוזיקה באזנים - 50 גוונים.  Worth it.  יכול להיות יותר טוב מזה. אני צוחקת וחוטפת כואב יותר .

אחכ הוא מושיב אותי על השולחן ומתעלל לי בציצים . אני מושכת אותו בין רגליי ומנשקת אותו חזק . כל  נשיקה כזאת ,כל חדירה של הלשון שלו ,מרגישה לי הכי עמוק בין הרגליים ואני רוטטת.

עוברים במבוך כמו במתקני לונה פארק. על המיטה אני יושבת והוא בעמידה מולי ,מענגת אותו ,שומעת עוד זוג בעניניהם. פעם הייתי נבוכה מהקולות האלה . היום זה מגרה ממש .

עוברים לעוד מקום ושם כבר לא מתאפקים . שנינו עפים אחד על השניה ,מרגישה אותו בתוכי ובמוזיקה סביבי . במקום הזה ,שמגרה ומטריף ופומבי ולא אכפת לי בכלל שיראו אותנו.

עד שהשוטים עולים לי ואני מסתחררת קצת.

עושים עוד סיבוב ועולים למעלה  המקום מתרוקן . נשארים לעשן ולרקוד עם הפלאפים המתוקים . 

אני מגרה אותו והוא מחייך כמו חתול שאכל דלי שמנת . יאללה בוא הביתה כבר. 

בדרך חזרה ,הוא מדבר  ואני מקשיבה. יותר מרוכזת ביד שלו שבין רגליי מאשר בשיחה. 

בבית ,במיטה ,הכי קרוב שיש. מחוברים זה לזו ,עם כל האדרנלין של הערב, עונג ותשוקה מתערבבים ואני מתגרה ונהנית כל כך. .

עד שמרגישה שצריכה פשוט חיבוק. הוא קשוב ומבין . הוא עוצר הכל ומושך אותי אליו. רגע עוד רגע ועוד כמה רגעים ,עטופים ונושמים .

אבל זה עוד לא הסוף. לא רוצה. 

מחליק לתוכי ושוב זה מתחיל . מקשיבה לקול שלו ,לאנקות ... עד הסוף המתוק שמעיף אותי מעבר . 

מתכרבלת לתוך הגוף שלו ושוקעת בשינה מתוקה. 

לא להרבה זמן,הגוף מתחיל לכאוב . מסתובבת לכאן או לכאן. 

בבוקר שבא מהר מדי . תהיה אזעקה ועוד אחת

מקלחת חמה ומתארגנת ללכת. 

מחבקת אותו ומנשקת .נחה ככה. ברוגע הזה  . מלטפת  את העור הבהיר והקטיפתי שלו.

מעבירה צפרניים בשיער הסילבר-פוקס שלו,על השרירים בידיים,בבטן . אני שואלת מתי נתראה שוב

והוא ענה -מתי את רוצה לראות אותי.

אני עונה-תמיד.

מבינה שזה לא לקבוע סתם עוד פגישה . אני באמת רוצה לראות אותו עוד ועוד וכמה שיותר. לראות אותו בחיי. 

אז שנינו נדלקים והמכנסים שלי עפות וגם התחתונים 

ושוב הוא בתוכי ואני מביטה בו באור הבוקר. מרוכז בעונג ,עוצם עינים ולעיתים מסתכל במבט חודר.

הגוף שלי סוחט כל טיפת אורגזמה ממנו . 

***

בדרך הביתה אני אספר לפפראצי הכל . 

גם על החיבוק והנשיקה העמוקה ליד הדלת.

על כך שלא אראה אותו מספר ימים אך כל כך מלאה בו.

על חוסר הודאות ,על האתגרים ,על התלבטויות,על המגע והחיבור.

על מה שמסתובב

ועל מה שגם עדיין לא מדובר.

 

לפני שבוע. יום ראשון, 5 באפריל 2026 בשעה 2:40

אני רוצה להשאר אצלו עוד קצת . לא מספיק לי כל זה. לא שובעת ממנו.

קמים עפוצים לגמרי ,בקושי זזים לשתות קפה ,לאכול. 

היום עובר מול הטלויזיה בנמנום עד שצריך לקום להתארגן. 

מסיבה ונילית בדאנג'ן. רק אנחנו בדרסקוד אבל רגע לפני. מזל שזרקתי איזו שמלה שחורה וסקסית לתיק ,גרביונים כבר אאסוף מאושה.

אחרי שמתארגנת אני מסתכלת עליו מתלבש בשחור . פעם ראשונה שאני רואה אותו ככה וזה מדליק אותי בטירוף. עושה לו פפראצי וצוחקת . איזה חתיך ודומיננטי הוא נראה . גבר גבר. 

נוסעים לתל אביב הריקה והשוממת. אפילו החניון דיי ריק .אני לובשת את הגרביונים . לא מתביישת מהפומביות של זה - רגילה כבר .

נכנסים למקום וזה כל כך שונה.מוזיקת מיינסטרים ,אנשים כבר רוקדים ,קליקות וחבורות.

העינים שלי ישר נחות על המתקנים ,נזכרות בערבים הקודמים שהייתי שם. ונילי זה לא היה. 

משעשע אותי לראות אנשים מתלהבים פה ושם מבלי להבין מה מהות המתקנים. ביום שני יהיה בהם שימוש יותר... סביר. 

אנחנו רוקדים ושותים ,לרגע אני נסחפת עם המוזיקה ונוגעת בו . יודעת שהוא לא מאלה שמתחרמנים על הרחבה אבל זה נחמד לו . אני מתרחקת וממשיכה לרקוד . הדיג'יי דיי חרבנה ועושה לי סלט בראש . לקראת חצות אנחנו יוצאים החוצה לחפש משהו לאכול אבל מסתבר שהכל סגור ותיכף מוציאים את כולם גם ככה.

נחכה ליום שני למסיבת סדום אז מחליטים לחזור הביתה .

בבית - אני לגמרי דלוקה מהריקודים וממנו. מתחילה לחבק ולנשק אותו . הוא מפשיט אותי ולוקח אותי למיטה . אני נשארת עם הגרביונים הסקסיים ועומדת על הברכיים לרגע משתטחת בתנוחת חתול על המיטה והוא מגיע לפניי ונותן לי כמה ספאנקים בתחת. 

אני מופתעת מעצמי שעומדת בזה . כנראה שהטולרנטיות שלי לכאב משתנה.

הוא מתפשט ונעמד מולי גם על הברכיים ,מוריד לי את הראש אל הזין שלו ואני מלקקת בהנאה . לאחר מכן מנשקת את הגוף שלו ואותו והוא פוקד עלי להסתובב.

דוגי לא תמיד היתה תנוחה מועדפת עליי אבל איתו הכל אחרת. התחושות מועצמות פיזית ,רגשית,מנטלית.הוא לא צריך להתאמץ להיות דומיננטי ,הוא פשוט כזה וזה נעים לי. במקום להלחיץ אותי ,זה מרגיע ..

הוא נע בתוכי וכולי נוטפת עד שקורסת לשכיבה והוא מעליי ,כובד גופו מועך אותי והידיים שלו מטיילות. מבקשת ממנו להניח את היד על הכוס שלי והוא נשכב לידי ומענג אותי ככה . הראש שלי קצת שמוט מעבר למיטה והידיים על הרצפה ,הגוף רוטט מאורגזמה אחת ועוד אחת ועוד אחת. 

אני רוצה אותך בפה שלי אני אומרת לו והוא נשכב על הגב ונותן לי לענג אותו שוב .

לאחר מכן הוא שוב מעליי ובתוכי . אני מרגישה שאני עוד שניה מתעלפת מהעונג. העיניים שלי מאבדות פוקוס ,כל הגוף בעומס תחושתי,כאילו הגמירה היא מכל הגוף ,דמעות בקצוות של העין 

והוא נע מעליי או שאני מתחתיו או שנינו ביחד .מחובקים חזק ,אני מצמידה אותו אליי. הוא נאנק באוזן שלי ואני עפה מעבר לקצה ברעידות והתכווצויות סביבו בלי שליטה,בלי הפסקה. 

מתנשפים ביחד ,מחובקים ,שנינו בסטלה טוטלית מהדבר הזה.

השינה עוטפת אותנו כמו החיבוק שלנו.

 

לפני שבוע. יום ראשון, 5 באפריל 2026 בשעה 2:18

החג הזה לא בא בטוב בכלל.

ימים קשוחים לפני מביאים אותי לקצה של הקצה ואני מתפוצצת על איזו שטות שמשאירה טעם לא טוב בפה . מגיעה תשושה לערב החג שעובר בסדר ,בקטנה ,במצומצם. 

בלי יותר מדי קרחנות. כל אחד בביתו.

למחרת התכנון היה ללכת להתארח אצל אחי אבל המלכה האם חולה אז תוכניות משתבשות.

אני מארגנת מפגש חברתי אצל פגסוס ונוסעת אליו. מגיעה אליו מוקדם יותר ,חוששת קצת מהריב שהיה אבל הוא מקבל אותי בחיבוק. מערכות ההגנה שלי נרגעות עוד יותר כשאנחנו מתנשקים ומתחבקים ונוגעים .

אני מענגת אותו כאשר אני יושבת על ההדום והוא מולי ואז הוא תופס לי את הפנים. רוכן אליי ומנשק עמוק וזה גורם לי לגמור ,ככה בלי מגע ,רק בנשיקה ,אני רועדת והוא מחייך . 

יתר הערב עובר עם יין ונשנושים והיטסטר תחרותי ומצחיק .

אני לרגע צופה בנו ,בכולם. ארבע זוגות . נהפכנו ל'חבורה' ? הכל נינוח וטבעי וזורם. כאן הוא לגמרי בן הזוג שלי. אני שמחה על זה. 

קובעת עם אושה לשופינג למחרת 

וכשכולם הולכים אנחנו הולכים למיטה ,מתפשטים ומתחבקים . תוך כדי נשיקה ,הוא חודר אליי באחת ,לא מבזבז זמן וזה כבר מכווץ אותי סביבו . 

זה קטע ככ שונה להרגיש . בדרכ אני רגילה שמתענגים ונהנים ונוגעים והחדירה כביכול היא דיי בסוף 

פה זה הפוך - היא חלק מההתחלה .

הלילות איתו  מתערבבים לי  מרוב עונג .

להרגיש את הגוף שלו צמוד אליי ,להרגיש את הגוף שלי מגיב אליו כך . אני זזה אחרת ,אני נושמת אחרת ,אני גומרת אחרת,גונחת אחרת. אני לא מתאמצת ,לא חושבת ,הראש שלי מנותק מהכל ויחד עם זאת מרוכז לגמרי בתחושות ,בו ,במגע של העור שלו ,בריח שלו ,בקולות שלו.

נרדמים עטופים זו בזו רק כדי לקום אחרי כמה דקות לאזעקה. מציאות מפגרת.

אחרי זה ננסה לראות איזה סרט אבל אנחנו מנמנמים תוך כדי . 

הציפורים מחוץ לחלון בשיא המקהלה ,מציצה בשעון -11:00

שופינג כבר לא יהיה היום. 

 

לפני שבועיים. יום ראשון, 29 במרץ 2026 בשעה 14:32

בספונטני . זאת מגיעה וזה וזו ואני אוספת את פגסוס ונוסעים להרצליה . 

הרחובות דיי ריקים וקר אבל זה מרגיש כמו אויר לנשימה. הוא מסתלבט על הנהיגה שלי ואני מפספסת את הפניה .

מגיעים ומחכים ,נישוקים וחיבוקים . אני מרגישה שלוקח לו זמן להפשיר אליי. 

לוקח לו זמן להרגיש בנוח ,להראות סימני חיבה .

עוברים עוד שולחן ועוד שולחן . פה קר ,שם חם.

בסוף מתמקמים ומזמינים ואז טוטוטו התראה . 

פעם ראשונה שתופסת אותי בחוץ אבל מצחיק לי ואני עם כולם יחד הולכים לאיזה מתחם גנים . 

כשחזרנו שוב השיחה התעמקה - על מערכות יחסים וזוגיות ועדיפות זוגית וזה היה מעניין ומסקרן לגלות כמה הוא אדם זוגי. כמה חשוב לו החיבור והרגש .מזל שאני מקשיבנית טובה. אני קולטת גם מה שמעבר למילים. 

חוזרים הביתה ומתכרבלים על הספה . אני מלטפת אותו והוא מתמסר .

'בוא נלך למיטה ' אני מבקשת 'יותר מעניין מלראות חדשות'

מתפשטים מהר ונכנסים להתכרבל מתחת לפוך

 המגע הזה של העור ,הקירבה ,הליטופים.

הוא מתרומם ומביט בי מלמעלה. העינים שלו סוקרות את הגוף שלי וננעצות בין רגליי. 

הוא נושך שפתיים ומתמקם שם . הנשימה החמה שלו והלשון שלוקקת תחילה בעדינות ואחכ בטרף.

ואני שומעת אותו נאנק מעונג והגוף שלי רוטט תחתיו. 

הזיפים שלו מחוספסים על הכוס שלי וזה כל כך מטריף אותי. 

כשהוא מתרומם אני מתקרבת אליו ותופסת אותו לנשיקה. טועמת אותי ממנו והוא עף על זה. על התעוזה הזו . 

כשהוא חודר אליי הוא עושה זאת לאט לאט . בכוונה. באדג'ינג. בקצה של הקצה ומחכה שהשרירים שלי יתכווצו ויכניסו אותו לתוכי. 

הגוף שלו רזה ושרירי. יש לו כוח פיזי מטורף וסיבולת רצינית. 

משום מה כשהוא חודר אני ככ מתרטבת. משהו בריגוש של להיות איתו ,משחרר לי משהו בגוף. 

כשהוא גומר ואני שוב ושוב ושוב   הוא נשכב מעליי ואני מלטפת את העור הנעים שלו. הוא נרגע תחת הידיים שלי. כל כך זקוק למגע ,לרוך ,לפינוק הזה.

וכן - זה ריגוש להיות איתו. האיש הזה שמדי פעם הצצתי בו מרחוק. שתמיד היה חלק מפאוור קאפל כזה. חשבתי שהוא סנוב מתנשא  שמחזיק מעצמו והתברר שהוא בכלל לא כזה.  שהוא איש רך וטוב וביישן וסקסי בטירוף. 

והוא איתי. 

במיטה הזו ,בבית שלו ,מפנק ומטפל בי .

מדליק לי את הדוד מראש ,מחמם לי את המגבת ודואג שאנעל נעלי בית. יוצא איתי למדרגות באזעקות ,אפילו שזה לא מעניין אותו, שמכין לי ארוחת בוקר ולא משנה לו שהשארתי שם כבר מברשת שיניים ומרכך שיער וסבון גוף ובקבוק מים ועגילים.

כן ,איתו אני מתפזרת  לגמרי והוא אוסף ומקרקע אותי.בלי לדעת שהוא הסיבה שאני מתפזרת ומתרגשת.

אני מרגיעה את הפגסוס שבו 

והוא מרגיע את הלביאה שבי . 

וביחד זה עובד.

לפני 3 שבועות. יום שני, 23 במרץ 2026 בשעה 6:35

-משלימה פוסטים. עדיין. כמה טיוטות ראבאק!- 

מעניין שתמיד הגברים שאני יוצאת איתם נתפסים כשנויים במחלוקת. תמיד הם לא לעיסים ,לא פשוטים ,לא רגילים. אולי כי אני כזאת בעצמי ? 

לא יכולה לצאת או להקשר עם 'סתם מישהו רגיל' .

אולי זה המרד שלי . מול המשפחה ,מול החברים ,החברות.

תמיד אני מרגישה מהן איזה ריחוק ולא אחת הן חטפו על הראש ממני על זה.

זאת הבחירה שלי ותצטרכו לקבל אותה אם אתן רוצות לקבל גם אותי. בין אם היא נראית לכן או לא. 

תמיד הביקורת ,תמיד השיפוט המעצבן הזה. 

כי הם אף פעם לא by the book.

ולא חושבת שזה מקנאה . יש להן את שלהן והם טובים ומקסימים ואני אוהבת אותם כמו שהם.

אז למה ממני ישר מתרחקים כשאני בזוגיות ? 

כי קשה לקבל אותי כשאני מאושרת וטוב לי

או שמשהו באנרגיה השתנה. 

אני לא יודעת. זה פשוט מוזר וחוזר על עצמו 

עם כל אחד שהייתי איתו.

 

 

לפני 3 שבועות. יום ראשון, 22 במרץ 2026 בשעה 13:38

-משלימה פוסטים מהחודש האחרון- 

 

עברו עוד מעט חודשיים פלוס מלחמה.

מאז המסיבה ההיא שהעיפה את שנינו. הדרופ שאחרי היה קשה מנשוא ,המרחק עוד יותר ואז כל הטירלול הזה של האירנים. 

-וויץ' אני מתגעגע. להחזיק אותך ,להריח אותך,להרגיש אותך.

מילים שמעבירות בי רטט וכאב של מרחק . 

כי זה לא מתאפשר עכשו. עד שזה כבר התקדם לאנשהו... אם בכלל. ואולי זה רק בראש שלי. 

ערב אחד הוא עבר פה . התרגשתי כל כך לפגוש אותו. זרועות גדולות שעוטפות אותי ושפתיים שכובשות ככה באמצע הרחוב 

זה קצת מבאס אותי אבל לוקחת מה שיכולה. בקושי מספיקים לדבר . רק להתחבק ולהתנשק ,להרגיש אותו נוכח פה במציאות המשוגעת הזו.כמיהה בלתי נסבלת. למגע המוכר ,לגוף שלו ,לנשיקות ,לתשוקה. 

 

בערב אחר מצטרפת אליו לאיזו נסיעת סידורים.ידו נשלחת  לאחוז בידי. קשה לעזוב ,קשה להתנתק .כל מגע - געגוע .

ובראש שלי - איך לספר לו . הוא בטוח כבר יודע. 

שוב עוצרים ,שוב מתחבקים והוא מלטף אותי ואומר לי כמה התגעגע וכמה אני חסרה וחשובה.

ועדיין - לא אני זו שנמצאת איתו בלילות הקשים האלו. זה כואב לי . לא להיות נבחרת.

להתרגל לגבר אחר שאוחז בנפש המותשת והמתפרקת שלי ,שחיבק כשבכיתי שעה שלמה על הפרידה הכפויה הזו.גבר אחר מפורק לא פחות ממני.

החיבוק שלו עוטף אותי ואני נמסה . מתגעגעת ליותר ,מתגעגעת אליו. 

אני מספרת לו על פגסוס והוא שמח עבורי .

מה אתה שמח ?

תקנא .תתעצבן .תכאב! 

ואולי בכלל עכשו קל לא יותר. 

אני לא יודעת 

עדיין כואבת .

לא מוכנה ללכת לאיזה חדר לפי שעה רק בשביל להזדיין. 

אני צריכה לרפא את הלב הזה שלי.

בינתיים מטעינה אותו בעוד חיבוק ונשיקה.

וויצ'ר מיין .

 

לפני 3 שבועות. יום ראשון, 22 במרץ 2026 בשעה 13:21

-משלימה פוסטים מהחודש האחרון-

'מזמינה פיצה - מצטרף? ' אני כותבת לו בטיזינג. יודעת שהוא לא יגיע . שבועיים לתוך המלחמה זה כבר נהיה בדיחה. אני לא נוסעת אליו והוא לא אליי.

וכל יום מרגיש כמו שבוע ולא ידוע מתי כל החרא הזה יגמר .

בפיג'מה וקוקו מבולגן אני מסתובבת בבית ,מסדרת ,מנקה ובמטבח מעמיסה כלים למדיח .

פתאום- צלצול בדלת. מי מגיע בשישי בצהרים.

הגדולה פותחת את הדלת ואומרת 'שלום' ואני - מי זה ? מציצה בדלת. הוא עומד שם . גבוה וחתיך ,מחייך כי יודע שאני בשוק .

החיוך שלו מגיע לכל הגוף שלי שמפרפר מהתרגשות. ל'כפת לי שהילדות שם אני קופצת עליו..

יוווו באת ! באת לפה !!! באת אליי!!!

פגאסוס אגדי שכמוך.  פרשת את הכנפיים שלך ועפת עד לפה.... הוא עוטף אותי בחיבוק חזק ואני מרגישה שגם הוא נושם עמוק .געגועים עוברים במגע.  הגוף שלו והריח שלו והחיבוק שלו .

אני מכירה לו את הילדות גם מעבר לשיחת וידאו בממ'ד והן  מקבלות אותו בחיבוק . איזה כיף ומרגש . הוא בא ! 

אני נראית כמו סמרטוט ולא אכפת לי .

מארגנת שתיה ואנחנו יושבים במרפסת. מדברים ,נוגעים ,כאילו התראינו אתמול ,

לא מאמינה שהוא פה! הלב שלי נושם לרגע לרווחה. 

כשנהיה קריר והפיצה סוף סוף  הגיעה, יושבים כולם לאכול וזה כל כך טבעי שהוא פה . מרגיש הכי במקום.  הילדות מקשקשות כל הדברים שלהן והאוירה קלילה ונעימה. בראש עוברת לי מחשבה - חבל שלא הספקתי להכין לו כלום לאכול ומקווה שהפיצה תספיק ולא תזיק יותר מדי.

לושי והזוגי שלה מגיעים . חיבוקים מועכים. לא ראיתי אותם עוד מלפני המלחמה והתגעגעתי כל כך !! גם פה זה מרגיש לי טבעי  ואני שמחה שהוא פה. 

אחרי שהם הולכים הוא אומר שגם הוא תיכף יזוז ואני מוחה-  'בשום אופן לא! ' . 

והוא נשאר. נמעכים לנו מול הטלויזיה. איזה סרט אקשן שמצחיק את שנינו. פעמיים מוקפצים לממ'ד ויושבים להריץ צחוקים וסלפים עם הילדות.החדר שלי מבולגן כרגיל אבל לא אכפת לי העיקר להתכרבל איתו מתחת לפוך.

קשה להחזיק תשוקה שנמשכת כמעט שנה. ליטרלי. 

הגוף שלו שונה ,המגע ,העוצמות,הנשיקות,אני עסוקה בראש בהשוואות.

אבל מהר מאוד הוא מחזיר אותי לכאן ועכשו . תופס לי את הסנטר ומיישיר מבט,העיניים שלו מתכהות,זה מוזר ,מהפנט . הגוף שלי נכנס למצב רטט אבל הוא עוצר ,סופר ,מחזיק אותי על הקצה ,יודע שהוא משפיע עליי ברמה המנטלית וזה מטריף את שנינו.הוא מסיים לספור ומשחרר ,מאפשר לי להתפרק לו בין הידיים. 

הוא מקרב את הפה שלו לאוזן שלי ואני שומעת גם אותו לוחש לי תוך כדי שהוא מתענג מהעונג שלי. 

מכרבל אותי אל הגוף שלו ואני מתרגשת.פאקינג פגסוס פה במיטה שלי ..הקראש הבלתי מושג הזה. מי היה מאמין?..

השבת עוברת בכיף ורוגע ו...ואזעקות.בערב לושי מזמינה אליה למפגש ואני נוסעת לשם רועדת מפחד. הוא נוסע אחריי .זה הבטחון שלי. 

אחכ ממשיכה אליו.

בלילה יש אזעקות .

 הייתי בטוחה שיחטוף עצבים מהחרדות שלי אבל הוא מכיל ומרגיע .

ועוד יום עובר ברוגע ופתאום אפשר קצת לנשום.  כשאנחנו נפרדים בחיבוק ונשיקה ,אני לא יודעת מתי שוב נתראה . המשך השבוע ? סופו? ומה יקרה באמצע ? 

יהיו אחרות ? בודאי שכן . לא דיברנו על בלעדיות

לא דיברנו על זוגיות. הוא גם מתלבט ,המחשבות על 260 קמש

מפחד לפגוע בי . המשפט הזה כואב לי . שמעתי אותו בעבר. ונפגעתי.

הכל כל כך לא ברור.לא יציב ,לא ודאי.

השבוע שאחרי יעבור בסערה מבלבלת ולא ברורה.

 

 

 

 

לפני חודש. יום שלישי, 3 במרץ 2026 בשעה 0:36

על הספה בסלון 

כי לא מסוגלת לישון בחדר.

משהו שם סוגר עליי ומפחיד  בימים כאלו .

אז עם הפוך בסלון וטלויזיה דלוקה בלי קול

ככה אני מעבירה את הלילות.

אתמול בבוקר התעוררתי בטוב והספקתי המון 

אבל אז היום התדרדר ואיתו מצב הרוח

 

הבוקר קמתי עייפה ,קטושה רגשית , חסרת סבלנות לעוד יום של ים משימות,הררי כביסה דלא קיפלתי אתמול ,טיפול בכל הבית 

ותחושת החמצה אחת גדולה מכל הפורים הזה. 

הייתי אמורה להיות בחופש היום 

לנסוע צפונה לעיר שאני אוהבת,להריח קצת נופים ירוקים

אבל הכי רחוק שאגיע זה קצה החניה .

האופוריה כבר תתבטל. חבל על כל הכסף על הדברים שקניתי ,על כל מה שלא יקרה. 

אכזבות 

אכזבות 

אכזבות

ונזכרת בשיר על אנשים וחתולים.

 

 

רציתי לכתוב על כל הדברים הטובים שקרו בחודש האחרון - המסיבות ,המפגשים ,הסקס,החברים,החברות,הארוחות,הפאן ,הכיף .

אבל לא. זה רק יכאיב לי . כל העלייה המטורפת הזאת רק כדי לקבל עוד סטירת לחי

ושלט ניאון בגודל בניין על  איילון

'בוקר טוב ,הבדידות שלך חזרה'.