איה

חוסר ריכוז

מיליון מחשבות ותוכניות רצות בראש

וחלומות בהקיץ

מעט מאד מתורגם למעשים (ואני האדם הכי פרקטי ביקום) 

צורך בגוף ליציבות ושורשים

רצון בנפש לרחף ולעוף

פנטזיות על מוטבציה והצלחה

רשימת משימות ומעשים

ותחושת הסיפוק שמחכה בתום השלמת משימה (ולא מגיעה כי אני לא מצליחה להתרכז). 

הבן שלי מנגן שיר אהבה של איזשהו בנאי על הפסנתר מול השקיעה במקום ללמוד למבחן וגורם לי לחייך.

אני רוצה את התחושה של סוף היום. את הישיבה על הכורסא במרפסת בחושך. חליצת הנעליים וכוס קפה חמה בין כפות הידיים. את העייפות והסיפוק מכל מה שהושג במהלך היום ובכלל, מכל מה שהבאני הלום. אני רוצה כתף חמה ונשיקה רכה ושיחה טובה. 

השקיעה כבר התחלפה בחושך, ברקע עומר אדם החליף את בנאי, נערים משחקים כדורסל במגרש למטה ואני חוזרת לנסות להתרכז ולסיים לפחות את המשימה הזו ולפרנס את המשפחה. 

מקיאים כמובן. אלא מה? 

כלכך רגילה לעטות על עצמי גלימת העלמות. רגילה לנוע בעולם בלתי נראת, לא נחשבת. זה עדיף מעוד דחיה. 

חיוך אקראי סודק את מעטה ההגנה. 

יש טרנד בטיקטוק / אינסטה של נשים צעירות (ממש אבל, שיכולות להיות בנות שלי) שמסכמות למה לא כדאי לצאת עם מישהו במשפט "אם הוא לא יכול לתכנן דייט, איך הוא יכול לתכנן את החיים המשותפים שלכם?". וממרומי גילי, הכפול משלהן, הן לגמרי צודקות!

אז אם פנה אליך מישהו, ונצא מתוך נקודת הנחה שהוא נחמד ונורמלי (ואפילו גבוה ופנוי) אבל כל מה שהוא רושם לך זה "ראיתי את הפרופיל שלך והוא מעניין (או כל גירסה אחרת של זה) תסתכלי בשלי" וזהו, הוא לא באמת בקטע שלך. הוא מסמן אופציות. 

כי לא הבנתי, נניח והייתי מעוניינת (נניח, כי כרגע אני עוד לא שם. מוקדם לי מיידי) אז מה אני אמורה לעשות עכשיו אחרי שפנית אלי? להוביל בעצמי את השיחה? לחזר אחריך? לזהות תחומיי עניין משותפים? פוסט מעניין (אם קיים) ולשאול לגביו? 

למה אתה פנית אלי ולא עשית את כל זה?* 

ועוד קורא לעצמך "שולט" או "מוביל" או "דומננטי" אבל לא מסוגל להוביל שיחה. 

אז לכל מי שזה קרה לה: 

הוא לא בקטע שלך, הוא מסמן אופציות, ולכן לא משקיע מינימום מאמץ לברר יותר עליך מעבר לפרופיל.  

הוא לא באמת דומננטי, כי אפילו שיחה הוא לא מצליח לייצר. 

ביטחון עצמי הוא לא הצד החזק שלו, ולכן הוא מציץ ובורח ולא מסתכן בשיחה אמיתית ואופציה לדחיה. 

ככה או ככה או ככה, אם הוא לא יכול לייצר איתך שיחה, איך הוא יגרום לך לרצות להיות קשורה וללקק לו משהו שאולי לא בטוח שרצוי ללקק? 

* הפניה היא כללית לכל אותם שפנו באופן הזה בחודשים האחרונים. לא מישהו ספציפי. 

אם אני בלי תחתונים. 

#בוקרשלאמאהסעות. 

נקודת עוגן להאחז בה. 

ליום ההולדת. 

את זה בא לי כבר שנים (לא יודעת למה לא קניתי לעצמי). 

https://www.prospectny.com/he/products/the-night-you-left-coasters-black

**************

עורכת כי שאלו אותי מה זה. 

אלו תחתיות לכוסות בעיצוב של ניר הוד (מהתקופה שהוא עשה הרבה רעש) והן הרבה יותר יפות במציאות מאשר בתמונה (ראיתי בחנות במוזאון). ואני מאד אוהבת אותן כי אומנות אמורה להפעיל את הרגש. זה צילום של קוקאין והיצירה נקראת the night u left. ומי לא יכול להזדהות עם התחושה? שכל כך כואב שכל מה שבא לך זה להעלים את הכאב הזה ולהחליף בעירפול חושים. (ויש מצב שאפילו כתבתי על זה בעבר).  

(כלובי, אני יודעת שזה בניגוד לחוקים, לא לקחת ברצינות בבקשה). 

נכון אסור לקטר? זה לא סקסי לקטר. צריך להיות אופטימית כל הזמן, חיובית, ופרקטית (בכלל פרקטית זה משהו שאימצתי בגיל מאדדדדדד צעיר, כי זה עדיף מלהתבוסס ברגשות כואבים). 

אז אני לא באמת מבואסת. אבל נמאס לי לספור דברים שאני צריכה להודות עליהם. כשטוב באמת לא צריכים להודות על כלום, כי הטוב פשוט נוכח, לא צריך לחפש אותו. וכן, יש לי מספיק דברים טובים בחיים להודות עליהם. 

אבל זה לא מה שתיכננתי, ולא מה שרציתי. כבר לעולם לא יהיה לי את ה forever home שלי. והמשפחה שלי מורכבת מ 2.5 ילדים ויקח עוד הרבה שנים עד שיהיה שולחן חג עמוס וצפוף. ואני מקבלת תזכורת מתמדת לכמה הכל ארעי בחיים. כמה הכל זמני, גם הטוב וגם הרע (למעט הפיברו שלי, רק היא מסרבת לחלוף). 

ויום הולדת 50 (עוד שבועיים) לא יהיה גדוש מסיבות, מתנות וברכות. ואפילו לא איזו טיסה ליעד סקסי. פשוט כי אין עם מי (אבל במקום טיסה בגחמה של רגע פינקתי את עצמי ב 2 ציורים של ארז פליסקוב ואפילו לא תליתי אותם עדיין כי אני לא יודעת איפה🤦‍♀️).  

והטעות הכי גדולה היתה לעמוד מול המראה אתמול בשיעור יוגה. מה שאני אף פעם לא עושה, אני תמיד בסוף, אבל לא נשאר מקום. וראיתי איפה בדיוק מפוזר כל העודף משקל המשמעותי שלי, איך חזיה רגילה לא בדיוק שומרת על הציצים במקום בתנוחות הפוכות ואיך, בלי שום איפור ושיער באיסוף-עוזרת-בית מבולגן עם מיליון שוונצים, רואים את הגיל. אז בפנים אני קלילה וסקסית ומצחיקה כמו בגיל 24. ובחוץ אני אשה גדולה ולא מטופחת בגיל העמידה. 

וזהו. תרקדו, כי אין פואנטה. 

איך זה מרגיש להיות אהובה. 

לפחות על פי התת מודע שלי בחלומות.