איה

נכון אסור לקטר? זה לא סקסי לקטר. צריך להיות אופטימית כל הזמן, חיובית, ופרקטית (בכלל פרקטית זה משהו שאימצתי בגיל מאדדדדדד צעיר, כי זה עדיף מלהתבוסס ברגשות כואבים). 

אז אני לא באמת מבואסת. אבל נמאס לי לספור דברים שאני צריכה להודות עליהם. כשטוב באמת לא צריכים להודות על כלום, כי הטוב פשוט נוכח, לא צריך לחפש אותו. וכן, יש לי מספיק דברים טובים בחיים להודות עליהם. 

אבל זה לא מה שתיכננתי, ולא מה שרציתי. כבר לעולם לא יהיה לי את ה forever home שלי. והמשפחה שלי מורכבת מ 2.5 ילדים ויקח עוד הרבה שנים עד שיהיה שולחן חג עמוס וצפוף. ואני מקבלת תזכורת מתמדת לכמה הכל ארעי בחיים. כמה הכל זמני, גם הטוב וגם הרע (למעט הפיברו שלי, רק היא מסרבת לחלוף). 

ויום הולדת 50 (עוד שבועיים) לא יהיה גדוש מסיבות, מתנות וברכות. ואפילו לא איזו טיסה ליעד סקסי. פשוט כי אין עם מי (אבל במקום טיסה בגחמה של רגע פינקתי את עצמי ב 2 ציורים של ארז פליסקוב ואפילו לא תליתי אותם עדיין כי אני לא יודעת איפה🤦‍♀️).  

והטעות הכי גדולה היתה לעמוד מול המראה אתמול בשיעור יוגה. מה שאני אף פעם לא עושה, אני תמיד בסוף, אבל לא נשאר מקום. וראיתי איפה בדיוק מפוזר כל העודף משקל המשמעותי שלי, איך חזיה רגילה לא בדיוק שומרת על הציצים במקום בתנוחות הפוכות ואיך, בלי שום איפור ושיער באיסוף-עוזרת-בית מבולגן עם מיליון שוונצים, רואים את הגיל. אז בפנים אני קלילה וסקסית ומצחיקה כמו בגיל 24. ובחוץ אני אשה גדולה ולא מטופחת בגיל העמידה. 

וזהו. תרקדו, כי אין פואנטה. 

איך זה מרגיש להיות אהובה. 

לפחות על פי התת מודע שלי בחלומות. 

ס': "את חושבת יותר מידיי" 

אני: "אני יודעת" 

ס': "אז?" 

אני:"מה אז? זו מי שאני. אני יכולה לשנות, אני מאמינה בשינוי, אבל בכדי להפסיק לחשוב יותר מידיי אני צריכה להקדיש לזה מחשבה וגם לתרגל. זה תהליך שקצת סותר את עצמו. לחשוב על לא- לחשוב זו עדיין חשיבה. אם נחשוב על זה עוד קצת זו ממש רקורסיה. או אולי טבעת מוביוס? מעגלים קוצנטריים? (כי הן כולן מחשבות, עם אותו מרכז כובד אבל שונות)? בכלל, האם יש להן את אותו מרכז כובד?"

ס': "כן, הסתימות שלך, מעורבבת בעודף תאי מוח פעילים". 

לפחות חיזלשו את ים המלח ויהיה אפשר לנסוע להופעה. 

זוכרים את מודל "העלמה במצוקה"? או בצורה חריפה עוד יותר "הנסיכה בצריח"? פסיביות, חסרות אונים וזקוקות להצלה. המצב שלהן לא ישתפר עד שגורם חיצוני ידאג לזה. ברור למה זו אופציה גרועה. 

למדנו שנשים לא צריכות לחכות לאביר, להצלה, לפיתרון ממקור חיצוני. ולמדנו שהן גם יכולות להתחיל עם גברים, וליזום ולהוביל במערכות יחסים. 

אז למה האלמנה השחורה, שהיא ממש לא דמות פסיבית שזקוקה להצלה, לא התחילה עם דר' באנר, למרות שמאד ברור שהיא מעוניינת? 

בסצנה קצרה בין האלמנה השחורה לדר' באנר (במסיבה אצל טוני סטארק, עידן אולטרון, רגע לפני שאולטרון משתלט על סייבורג ופורץ למסיבה ומתחיל להשמיד את האנושות) הפילה לי מיליון אסימונים בנוגע למערכות יחסים. 

היא מכינה לשניהם משקאות והם מדברים. היא אומרת לו שהיא בעניין שלו, הוא מגיב מתוך החוסר ביטחון שלו והחששות שלו ומבטל את זה לגמרי וגם מתרץ לעצמו (באוזניי קפטן אמריקה) שהיא מפלרטטת עם כולם, שהיא לא באמת רוצה להיות איתו. אבל זה רק הוא, זה הוא שלא עושה את הצעד. 

אז למה היא לא מתחילה איתו בצורה מפורשת? לאן נעלם כל הפמיניזם והאשה העצמאית שלה? אז זהו שהוא לא נעלם! וזו התובנה החדשה שלי. 

אם אני הייתי שם (והייתי שם, לא נכנס ללמה) ואני במצבים כאלו הייתי אומרת "אתה מפחד? מוטרד? עסוק? זה עלי, אני כבר אהיה במערכת יחסים בשביל שניינו". וזו טיפשות לשמה. כל הסידרת סרטים, ברור שיש משהו בין שניהם אבל זה מרגיש כמו פיספוס, כי זה לא מתפתח למערכת יחסים. אבל היא צדקה! היא בנתה את השוקת, היא אמרה לו שהיא בעניין שלו. הוא צריך, לבדו, להתגבר על מה שזה לא יהיה "הלא" הפנימי שלו ולרצות ולפעול כדי להיות איתה. ואם הוא לא עושה את זה, אז עדיף כלום מכמעט. כי הם רק יריבו כל הזמן כשהוא יאכזב אותה.  

וכמה מערכות יחסים כאלו עברתי וגם ראיתי מהצד. החלק המבלבל זה לא רק שאחד הצדדים לא עושה check in מהתחלה, אלא שהוא עושה check out מנטלי אחרי תקופה ושוכח לעדכן את הצד השני. עושה check out רק בלי לעדכן שלא בא לו יותר. שאין לו חשק להשקיע.

ולעניות דעתי, אם זה לא 50-50, לאורך זמן, זה לא יחזיק מעמד. 

זו התובנה החדשה שלי. 

וכל הספריי עצות משנות ה 80 ו 90 עם עצות כמו "תחכי לו שיתקשר" או "תני לו להוביל" שסווגו כפגיעה אנושה בעצמאותן של נשים, אולי היה בהם גם הגיון. וזה בכלל לא משנה אם מדובר בגבר או אשה. שניהם צריכים to show up למערכת היחסים. 

דבר לא מסמן יותר "מותרת" מלזיין את האשה שלך בסלון, מול החברים שלך. ואז להשאיר אותה ערומה, מוטלת, עם זרע מטפטף ממנה ולצאת מהבית. נטולת חשיבות כך שאין אפילו צורך להשאר לפקח בזמן שהחברים שלך בודקים לעומק ת'סחורה. 

עם הדירה הזו, שגדושה בפריטים שמאחוריי כל אחד מהם סיפור. עם אומנות על הקירות. עם מזכרות מטיולים. ועם זכרונות של אהבות רבות.  

אבל נראה לי שהוא עסוק מידיי בתקופה האחרונה.

קרו היום שני דברים שאפשר לסווג את זה כסוג של אירוניה? בדיחה? 

(עוד) אלמנט בחיי נעלם היום. לא משכו לי את כל השטיח מתחת לרגליים לגמרי, אבל מספיק לאבד יציבות לפחות ברגל אחת.

ואז מישהו שאני עובדת איתו כבר חצי שנה אמר לי (!) שאני תמיד נראת לו כזו אסופה.

כנראה שאני נעשת ממש טובה בלהדחיק או בלהתמודד עם הרכבת הרים הזו.  

היה לי כבר פוסט שלם כתוב בראש, על הדרכים שיש לנו, כבני אדם המוגבלים בזיהוי והבנה את הסובב אותנו לרק מה שנתפס ע"י החושים שלנו,על איך אנחנו יכולים להבין "העדר". על העולם המלא באורכי גל שאנחנו לא יכולים לראות או לשמוע (הם עדיין קיימים), על כלי שרטוט (והאמת שגם שרטוט ידני עובד ככה) שיוצרים רק מסגרת מסביב לצורה (אין לי כח לעבור על הבלוג שלי, אבל נראה לי שכבר כתבתי על זה בעבר). ועל זה, שפעם (כשעוד הייתי ילדה) באמת קראו ל"חורים שחורים" ככה כי חשבו שהם סוג של "העדר", ואז גילו שדווקא להיפך, הם מסה דחוסה במיוחד. ושלמדתי שאפילו וואקום זה סה"כ תת-לחץ ויש לו מדרג רחב וזה לא באמת "העדר". אבל הכי אני מתחברת לאומנות ויזאלית שבאה לספר "פה היה" שיוצרת חלל מסביב לאובייקט שלא קיים ונותנת לנו להשלים את הסיפור מתוך ההבנה שלנו.  

אבל אז הבנתי שאני משרטטת קווים סביב "העדר" כדי לתת לו שם וצורה. כדי שהוא יראה, שהוא יהיה קיים, ואם הוא יהיה קיים אני אוכל לקבל אישור. אישור שבאמת היה ארוע והוא באמת פגע בי. ואם הארוע אכן התקיים אז הרגשות שלי הם לגיטימים. ואם הרגשות הם לגיטמיים אז אולי באמת היה עדיף לנהוג בצורה אחרת ולהוביל לשרשרת ארועים נוספת אחרת ואיתה אוסף אחר של רגשות. 

אבל אז הבנתי ש fuck validation ואני לא צריכה אישרור חיצוני.  

במקום זה אני הולכת לבדוק למה אין אור בחדר ארונות (זו לא הנורה, זה כנראה חוט חשמל רופף) ולסדר בגדים, כי נמאס לי ללבוש רק ג'ינס וטישירט. 

כן, אני מאחלת לעצמי שנה טובה (ומי שרוצה מוזמן להנות מהאיחול גם). כן, אחרי השנה הזו שעברנו, שעוד רחוקה מלהגמר והדאגות וכאבי הלב עוד איתנו, אני מרגישה שלאחל לעצמי דברים טובים זה כמעט אקט מחתרתי.  

אני מאחלת לעצמי דברים טובים (זו רשימה שלמה) ושנה משעממת למדינה. 💛