לפני 4 שנים. 16 במאי 2020 בשעה 6:18
מברגה ב 59 שח מאיקאה.
(תרגעו, ברור לי שזה לא תחליף למברגה הגונה).
ואז עולה לי רעיון, להדפיס בעבודה מחבר שיאפשר לחבר את הדילדו למברגה....
בייבי, נכון שאתה אוהב את הרעיון?
איה
לפני 4 שנים. 14 במאי 2020 בשעה 13:16
"זה שאני חושב שאת הכי יפה אפילו כשאת נראת ככה, סימן שאני באמת אוהב אותך".
אני עדיין מחפשת פה את המחמאה.
לפני 4 שנים. 12 במאי 2020 בשעה 7:16
את אם ילדיו ושותפתו לחיים, אבל סקס הוא עושה עם אחר(ו)ת.
את שותפתו לחיים, אבל לא מפיק טובה להיות אם ילדיו.
את מכירה את החברים שלו, אפילו קצת משפחה, אבל לגור ביחד? פחחחחח
את מכירה חברים שלו, אבל הוא בחיים לא יביא אותך לאמא.
איזה כיף זה לצאת, אבל רק לבד, בלי אנשים אחרים.
את מספיק טובה לנטפליקס & צ'יל אבל לא ליציאה מחוץ לבית.
גם נטפילקס זה מוגזם.
חכי ערומה על ארבע עם כיסויי עיניים. תגידי תודה שהוא שם קונדום ולא גומר עליך (או בתוכך) ונעלם.
לפני 4 שנים. 9 במאי 2020 בשעה 6:25
אני מצפה שתעשי את זה.
(ואם לא, תמיד יש חגורה)..
לפני 4 שנים. 7 במאי 2020 בשעה 5:56
בין האפשרות של לאהוב ולאבד ובין לא לאהוב כלל אני תמיד בוחרת בראשונה.
בתום הגילגול הזה, כשאחזיר את נשמתי חזרה למאגר החיים, אני אשמח להגיד שניצלתי את הזמן שניתן לי כאן על פני האדמה.
זה ה quality policy שלי.
לפני 4 שנים. 6 במאי 2020 בשעה 8:23
אני נהנת מסקס ונילי עם אדם שאני מחבבת.
אני גם יכולה להוציא החוצה את הטיזרית והרעה ולהנות מהתגובות.
אבל אי אפשר לטעות בהעדפות של הגוף שלי כשאתה מכאיב לי והכוס שלי מוצף ברטיבות.
לפני 4 שנים. 6 במאי 2020 בשעה 0:39
זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי.
אני שמחה שאתה חי.
ובאשיר, אני אוסיף עוד כמה מילים.
שאני גאה בך על כל מה שאתה עובר.
על השאפתנות שלך. על ההתעקשות לממש. על כל מה שהשגת ועוד תשיג בחיים. לא תמיד חייבים סכין בן השיניים. לפעמים פשוט צריך להגיד "את זה אני רוצה" ולהאמין שזה מגיע לך.
יום הולדת 45 שמח.
❤
לפני 4 שנים. 4 במאי 2020 בשעה 3:51
זה הכי מפחיד שיש, לחיות עם מישהו שלא באמת מפנה לך מקום בחיים שלו. שלא באמת זקוק לך.
מסתבר שאני משדרת את זה. בכמויות. כל הזמן. אפילו מול אנשים שאני כן צריכה עזרה מהם. או צריכה אותם. או רוצה. הרגל כזה, של משהי שידעה שגם אם השיער שלה יעלה באש היא לא תקבל עזרה.
היו מצבים שבהם שידרתי שבריריות וחוסר אונים. כן. זוכרת את התגובות במצבים האלו. החל מלבקש שיוציאו לי את האוטו (הייתי בת 20 זה היה טנדר עם ארגז סגור בלי מראה אחורית בחניית ספקים בביח כרמל בחיפה. נסיעה של 30 מטר ברוורס ובעליה ועם גיר רגיל. אז כן, ביקשתי עזרה). ועד מצבים שרק נראתי שברירית אבל פשוט הייתי עייפה (כשאבא שלי היה בהוספיס, עבדתי במשרה מלאה של הייטק והיו לי 3 ילדים בגיל 6 עד שנה ובעל נוכח-נפקד. בעיקר נפשית).
ואז באחת השיחות הכי מהדהדות שלנו הוא אומר שנשים חזקות זה אתגר. להיות עם מישהי שיכולה להיות בלעדיך זה מפחיד. אין שום דבר שמחזיק אותה איתך.
ואני תוהה,
לא עדיף להיות עם מישהי כי היא באמת רוצה? לא כי איזה פחד מודע או לא מודע דוחף אותה?
אם אני פה, זה בגלל שאני רוצה.
רוצה להיות איתך.
אל תתן לחוסר ביטחון להכנס בייננו. אני איתך בגלל מי שאתה. לא בגלל הפונקציות שאתה ממלא בחיי. כי פונקציות אפשר להחליף. אבל לא אהבה.
לפני 4 שנים. 2 במאי 2020 בשעה 5:50
כן, יש לי.
זאת אומרת, מה שהתכוונתי זה שהוא בעל, כן, של מישהי.
וזה לא אחד, זה שלושה.
לפני 4 שנים. 2 במאי 2020 בשעה 4:56
הוא אומר לי.
אחד המשפטים הכי מעניינים בשיחה שלנו (לפחות ביחס לסקס).
אז איפה הבדס"מ? אני שואלת. בלי זה, זה סתם קינק.
אם אף אחד לא מושפל? לא כואב? לא נשרפת לו בנשמה תוך כדי? אם כל מה שעובר בראש זה לא "איזה כיף זה" אלא "אני רוצה להיות 2000 קמ' מפה"? אז איפה המאזו?
או שזו רק אני דפוקה ומחפשת לדחוף אצבע לתוך פצע פתוח?