איה

פעם לא חשבתי שאוכל לנשום שוב. היום זה רק עוד שיר עם משמעות נוסטלגית. 

סיום טוב ליום הזה, גילגלתי לי אחת. כבר 3 חודשים שוכב לו פרח קטן במגירה. כמעט שכחתי ממנו. לפני זה עברה יותר משנה מאז הפעם האחרונה שהתמסטלתי.  

הכנה, גילגול, 2 שכטות, מנוחה, ו... בום. צפה. צפה, וחושבת על הזין שלך. 

תכאיב לי.    בבקשה. 

גם ככה אני לא בתוך הגוף הזה. 

מיום השואה (שאי אפשר לבקר את סבתא)

ליום הזיכרון (שאי אפשר ללכת לבית העלמין לבקר את בןדוד שלי האהוב)

ליום ההולדת של אמא שלי, שנולדה בה' באייר תש"ח (ואי אפשר לחגוג כי היא נפטרה פני 26 שנה. ועוד 5 חודשים אני אהיה מבוגרת ממנה). 

בנתיים עובדת כרגיל, צועקת על הילדים שמשחקים מחבואים כמו עדר פילים בסוואנה בזמן ישיבות ועושה תוכניות ליום עצמאות עם האקס לנפנף כי טובת הילדים לפני הכל.  

זה לא ממש זיכרון, זו בעיקר הדחקה. 

ממליצה בחום על Write it Right של ה FDA משנת 1997. סהכ 76 עמ' על איך כותבים הוראות הפעלה. 

כאב לב מובטח בכל פעם! 

מזל שאני אוהבת כאב. 

הייתי כותבת שמנה, אבל באמת כשזה מתפרס על פני כלכך הרבה סנימטרים, ובאופן אחיד זה פשוט שפע. אותו שפע שמוביל אותי לנימוקים למה לא כדאי לך, ואיך מהר מאד אתה תמצא את זה ששפע הנשיות מערער על תחושת הגבריות שלך: 

1. שמעת על תפסת מרובה לא תפסת? אז זה בדיוק הקטע. אל תנסה אפילו. הסימן האדום של היד שלך ילך לאיבוד בקיפלי הישבן והירכיים, וכדי לכסות את כל השטח מה שישרוף בסוף זו כף היד שלך. לחפון שדיים? הצחקת אותי, גם 2 הידיים שלך לא יספיקו והכל ישפך לצדדים. כנ"ל לגבי בטן או ירכיים. 

2. אתה יודע כמה חבל צריך בשביל לקשור כלכך הרבה גוף? עזוב את הטרולי הסקסי או התיק לחדר כושר הדיסקרטי להובלת הציוד, תביא ישר באלא. 

3. שלא לדבר על זה שלביצוע סספנשן יש צורך בציוד מותאם מיוחד ואישור של קונסטרוקטור בכיר. 

4. התחושה הזו שהיא קומפקטית וקטנה ואתה ממש גדול לידה? לא הפעם. אתם תשכבו במיטה האצבעות כפות הרגליים שלה יגעו בשלה. היא תקטר שהיד שלך שעוטפת שוברת לה את הצוואר, בלילה כשתרצה לקום להשתין תגלה שזה המון רגליים שצריך לפלס את הדרך החוצה כי הן כרוכות לפחות פעמיים סביב שלך. גם כשתעמדו, היא תסתכל לך ישר בעיניים. ויש גם מצב שלה לא תוכל לשקר לגבי החלקה הפנויה בפדחת שלך (זו שאתה כן משקר לעצמך).  

5. להוריד אותה על הברכיים זה סעיף מיוחד. בטח בפעם הראשונה כשתגלה שהפנים שלה יותר מול הפופיק שלך מאשר מול הזין. ואז האפקט הזה שהיא מרימה את הראש ומסתכלת עליך כשהיא מוצצת? זה פשוט טכנית לא אפשרי כשהיא בעצם רכונה. 

6. לזיין בדוגי, או בר' על השיש במטבח / שולחן במשרד. עד כמה אתה נהנה לעמוד על קצות אצבעות? כי רוב הסיכויים שהרגליים שלה ארוכות משלך. בטח אם היא על עקבים.  

אתה כבר מתחיל להבין איך העוצמה של האפקט בגודל שלך נעלמת? כי אפשר להוסיף גם משקל. מה שמביא אותי לסעיף הבא. 

7א'. משקל. אתה חושב שאתה חזק, אתה מתאמן ורץ ואולי אפילו דוחק. ואז יש לך הרבה קילוגרמים (לא נגיד במדויק, אבל נניח 90) מפוזרים על פני 178 סמ' מונחים עכשיו על המיטה ועקודים בתנוחה מסוימת, ואז אתה מנסה להניף, או לפחות להזיז  וכל מה ששכחת משיעורי פיסיקה או סטטיטקה לגבי הכפלה של משקל בקצה מוט ווקטורים ושאר ירקות פתאום חוזר לך בבום בגב התחתון ואתה מאבד כל כבוד עצמי ומבקש ממנה בנימוס לזוז לתנוחה שבא לך. מה שפותח מקום לדעה שלה לגבי התוכניות שלך ובתחלס, אתה רוצה להיות הגבר במיטה הזו, אבל אין לך שום יכולת לגרום לה לזוז בכל דרך אחרת.  

בסוף זה עוד עלול להגמר באצבע בתחת שלך.  

7ב'. אותו דבר, רק לגבי לנסות להניף אותה על הכתף ולקחת אותה מהסלון לחדר שינה. עזוב לחדר אחר, רק מהשטיח לספה. עזוב מראש, קילה, בקע סרעפתי, הרניה - זה ניתוח לא נעים. בכל חיי (גם ששקלתי הרבה פחות) הכרתי רק גבר אחד שכן היה מסוגל להניף אותי. והוא נשוי.  

אז לכל אלו שפונים אלי כשהם רואים מה כתבתי לגבי הגובה שלי, לכולל חובבי הגבוהות, מקווה שעזרתי וחסכתי לכם עוגמת נפש. או לפחות הוצאה על הרבה חבל קשירה ותור לכירופרקט. 

איה. 

שאני לא נשלטת מושלמת. 

אני לא טובה בתור יויו.  

---------------------- 

ובלי קשר, ככל שהימים שלי מתארכים הפוסטים שלי מתקצרים. בא לי ממש לכתוב. ממש לכתוב. לצייר סיפור עם מילים. שמה לעצמי כמטרה. 

הוא מתחרמן כשאני מדברת במיטה בפולנית. 

שבוע לא לקחתי נוגדי דלקת, עכשיו אני מרגישה את זה בגוף. בוקר הוא זמן חסד עבורי (ואני צריכה הרבה ממנו). מדיטציה בשילוב מתיחות על הבוקר. בשאיפה לקבוע את הטון הנכון ליום והשבוע הקרוב. 

נמסטה