איה

אני מודעת לערום שלי מתחת לשמיכה. דווקא החולצה, שאני מאד לא רגילה ללבוש, מדגישה לי את שאר הגוף החשוף.  

מוזר לי להרגיש את הגוף שלי נוכח, לא משנה למה. ועכשיו אני מרגישה את כולו. גם בבוקר במקלחת הרגשתי. מקצות האצבעות, דרך הרגליים והגב, את כל אורכו, עד הקודקוד. בדרך כלל אני חוסמת אותו מהתודעה. מתנהלת בלעדיו. בלי תחושה. בכדי להרגיש אני צריכה לעצור, לחשוב על הנשימה ולהתחבר. אתה כבר מכיר את ההתחברות שלי. זה לא רגע, זה כמה, אני צריכה להרפות משהו, לשנות תדר בתודעה כדי שיהיה אפשר לגעת בי. כדי שאוכל אני שיגעו בי. הנגיעה מנכיחה גוף מודחק. זה לא עובד ביחד. אז צריך לנשום ולהרשות שדברים יקרו. 

ועכשיו אני מתחת לשמיכה. מודעת לציפורים שמתעוררות בחוץ. מודעת לאוויר הקריר. לנוכחות בני הבית האחרים. וגם לגוף שלי.