לפני 7 שנים. 3 במרץ 2017 בשעה 17:25
היה לי שבוע קשה. ממש. קשה אפילו בשבילי.
ואתה כזה דום רחום ומתחשב, רצית לפנק אותי, להרגיע. לא, לא בכאילו. באמת. לעזור לי להסיר מעצמי את כל מאמצי היומיום.
אז עטפת אותי בחבלים שלך. מומיה קטנה ומהודקת, שוכבת על הגב בעיניים מכוסות. עם מוסיקה מרגיעה.
״תהדק עוד בבקשה״ ואתה במצב רוח רחום, מהדק עוד. ידייך מרפרפות על גופי. אבל אני, סאבית חוצפנית, מסרבת להקשיב להנחיות ולהרפות. במקום זה אני מתחרמנת מהמגע שלך. מהחבלים. ״עוד בבקשה״. אתה מהדק. מנסה שוב להרגיע. אבל החרמנות שלי מרטיבה בין ירכיי. האגן שלי מתחיל לנוע. החבל שמקשר בין עיטוף הידיים ופלג הגוף העליון לרגליים ומשם למיטה ממוקם בצורה אסטרטגית בדיוק מעל הדגדגן שלי. אז איך בדיוק אני יכולה להיות רגועה?
ואתה מנסה לשכנע אותי להתמכר לשיחרור. אבל אני נחושה, בא לי את הזין שלך. האגן שלי זז. אני מבקשת את המגע הקשוח שלך. מנהלת משא ומתן.
ואז בתוך כל עיטוף החבלים הזה אני מצליחה להתהפך על הצד, ולהגיש לך את הישבן שלי ולגרגר כמו חתולה מיוחמת. אתה מתחיל לשחרר את החבל, אני מוחה! לא! אני רוצה זיון ככה! אתה מהדק שוב בחזרה ו 10 שניות אחר כך הזין שלך בוטש בי. ואני, בין גניחה לאנקה, מתחילה לצחוק, כי מי עובד בשביל מי כרגע?
לא בכל רגע נתון אתה מרגיש צורך לבסס את שילטונך. אתה יודע שאני שיפחה שיודעת את מקומה ותפקידה. אבל משהו פה יצא לגמרי מאיזון. השפחה שכחה. הגוף שלי שכח. חרמנות זה דבר מבורך, אבל לא עד כדי כך שאני אשכח מי נועד לשרת את מי.
אז אתה עוצר, ואני צוחקת, כיף לי איתך. אני יודעת שאתה לא כועס. ואתה יודע שאני לא מנסה לשלוט מלמטה. סתם להזכיר לך שביומיום אני אשה חזקה.
אבל הסדר צריך להיות מושלט על קנו.
ולשם כך יש חגורה.
אז אתה ממקם אותי בפוזה שנוחה לך כשהחבלים מתהדקים על בשרי. ישבן גלוי וכוס פתוח. ומתחיל להצליף עם החגורה. ״עד שתתחנני, עד שתיזכרי מה המקום שלך״. הצלפה ועוד הצלפה. והגוף שלי נזכר. המוח שלי מקבל את השקט שרצית להעניק לי.
עוד הצלפה
״תודה אדוני״
עוד הצלפה
״תודה אדוני״
״אם לא תגידי תודה אני אפסיק. שולט שולט קודם כל בעצמו. לא נותן לחרמנות להוביל אותו כמו סאבית אחת חוצפנית״
״כן אדוני״
עוד אחת
״תודה אדוני״
הישבן שלי אדום, הכוס שלי שורף מהצלפות, החגורה שלך רטובה.
עכשיו במקום החגורה כף היד שלך משאירה סימנים אדומים של אצבעות על גופי.
אתה ממשיך, אני כבר לא צוחקת. אפילו לא אומרת תודה, רק מתמכרת לשריפה בגופי.
תודה אדוני על השקט שהענקת לי.
