אני משעינה את הראש שלי, מבוסמת קלות, חברות שלי מלהגות ברקע. אני מתה עליהן, הן מהממות, נשים יפות, חכמות, חמות אחת אחת.
השמש החורפית מלטפת לי את הפנים ואני לוקחת עוד לגימה מהיין. איזה כיף זה שיש חברה עם חבר עם כרם. סליחה, ייקב. (אני בכוסית השלישית כרגע ומעולם לא הייתי מאד חזקה ביין גם ככה). לא זוכרת אם זה מרלו שירז או מלבק. אני זוכרת שירוק מסביב ובשביל תל אביבית כמוני, הכרמל תמיד יהיה סימן לחופשה.
הרוזה בהתחלה היה טעים וקליל ומעולה עם הדגים (עד פה ההבנה שלי, טעים לי או לא טעים לי. והוא טעים לי מאד). עכשיו מחפשים משהו עמוק יותר לעוגה שהבאתי לקינוח. מה אכפת לי, אני גם ככה לא מבינה. זה יהיה טעים. אז אני מרשה לעצמי להמשיך לשבת בשקט בשמש ולא לתרום לשיחה.
זוג חברות שלי עושות את הקטע הזה שהן מעבירות אחת לשניה עשן בנשיפה. זה כלכך אירוטי. אחת בלונדינית קטנטונת והשניה ברונטית קוקטית, רזה ואלגנטית. והן מצחקקות כל פעם מחדש, מתמוגגות מהעונג האסור.
אני בצד, מרגישה את היין פושה באבריי ותוהה עם הערב תבוא לבצע בי מעשי זימה. בא לי אותך עכשיו. כאן. על הספסל בשמש. תוריד את החולצה שלך. שכולם יכולו לראות את הגוף הסקסי שלך. אני מתה על הגוף שלך. על השרירים בידיים, על כפות הידיים שלך (הכי סקסיות שיש, יש לי פטיש מוזר לכפות ידיים), אפילו על הכרס הקטנה שאתה מדמיין שיש לך עכשיו כשהגעת ל 46 המופלג. תשאר עם הג'ינס. אבל אותי תפשיט לגמרי בבקשה. כן, יהיה לי קר, השמש הזו לא באמת מחממת. אבל היין מחמם אותי מבפנים. אז תפשיט אותי שם, כשכולם מסתכלים, ותבצע בי את כל המעשים המגונים שעולים בדעתך. אחרים מסביב יכולים להסתכל עלינו, או להשאר עם היין והעוגה (או גם וגם) ואולי גם לתרום איזה רעיון או שניים למה אתה יכול לעשות לי. אני יודעת שאם היו רוצים להצטרף היית זורם, וזה מדליק אותי לראות כמה זה מדליק אותך. יש לך חולשה לשדיים שלי והם מקבלים טיפול יסודי שמוציא ממני מנעד קולות הנאה. אני מתה על הקטע הזה, שאני יושבת ואתה עומד מעליי ומזיין לי השדיים. יד אחת שלך על הצוואר שלי, מהדקת עוד טיפה ועוד טיפה ככל שתנועות זיון השדיים שלך מתגברות. אני מרפה ומתמכרת לקצב שאתה קובע. למגע בשדיים, להעדר הקל של אוויר ולאלכוהול שבדם. כבר לא ממש יודעת אם מסביב קר או חם. אתה גומר בקול (איזה כיף שאתה עושה את זה) עלי. משפריץ על השדיים, הצוואר והפנים. כמה טיפות נוחתות גם על השיער. אתה משחרר את האחיזה בצוואר שלי והאוויר חוזר לי לאט לאט לגוף. אנחנו חוזרים לבגדים, לאווירה התרבותית, ומישהי מציעה לנו כוס יין חדשה. איזה בלנד זה? מאיזו שנה? כבר הפסקתי לעקוב.
אני פותחת עיניים בשמש. ההצעה של היין אמיתית. הפנטזיה עליך התפוגגה. למרות שתחושת הצורך העז במגע בשדיים לא נעלם גם לא לדקה. הפיטמות שלי קשות מתחת לחזיה והסוודר והג'קט והשמש כבר טיפה יותר נמוכה וטיפה פחות מחממת.
בדרך חזרה הביתה, אנחנו עוצרות לקפה בתחנת דלק במורדות הכרמל. להוריד קצת את מפלס היין בדם ולהחליף עוד כמה מילים לפני שכל אחת תפנה לתוכניות סוף השבוע שלה. נפרדות כל אחת בחיבוק ארוך ונשיקה. בדרך חזרה השקיעה מלווה אותי לאורך כל כביש החוף עד החיבור החדש לכביש 20. בשלב הזה כבר אורות הדרך מארחים לי חברה.
ואתה ואני? קבענו פיקניק מחר. אולי הפנטזיה שלי תתממש, נשענת על איזה עץ ולא על ספסל. מה איכפת לי, כל עוד מי שמזיין אותי זה אתה.
