לטובת אלו שאינם דוברי לטינית,
התרגום הוא "מעשים, לא דיבורים".
לפני הרבה שנים עבדתי עם חברת צוות, אדם מקסים ומלא אנרגיות חיוביות, המנהלים מתו עליה. כי היא היתה אומרת לכל דבר כן. אף פעם לא מתווכחת. לא היתה לה בעיה עם תקציב, לוחות זמנים, משאבים. תמיד כן. בפועל....היתה עושה אולי 30%. כחברי צוות למדנו לאט לאט לא לסמוך עליה. אבל אף אחד לא כעס עליה, כי היא באמת היתה חמודה. ואני הייתי מוקסמת והרגשתי גועל באותה מידה. גם מההתנהגות שלה וגם מהעיוורון של ההנהלה. היה להם נעים לעבוד איתה. ואיש לא שם לב שבפועל....דברים לא ממש קורים. אבל העיקר שנעים.
כשהייתי נשואה קיטרתי המון, בסוף תמיד הייתי עושה (סאבית אמיתית) אבל ממורמרת כל הדרך. כמובן שמה שנזקף לי היתה הגישה.
בעלי (לשעבר) היה אומר לי 8 פעמים ביום שהוא אוהב אותי, לעשות עם זה משהו? בזכות זה? נאדה.
לקח לי זמן. המון זמן לדעת לפלטר ולהפריד בין מעשים למילים. אנשים מדברים. המון. מה שקובע (בעיניי) זה המעשים.
