כל מנהל פרויקט טוב יודע את זה.
יודע ונערך.
או לומד לשחרר ולהתמודד אם הגל שמגיע, כי אי אפשר להערך תמיד להכל. אפשר לסמוך על הנסיון ושיקול הדעת ולהתמודד.
לפני פחות מ 3 שבועות גיליתי שהדירה שרציתי מתפנה. במידה מסויימת זה היה טוב, היו לי שבועיים להתארגן, זה לא מאפשר להכנס לפניקה. אז היתה תוכנית, שפע של מתנדבים ומתנדבות לעזור (מעולם לא הרגשתי יותר אהובה מבשבועיים האחרונים).
בשבועיים האלו ארזתי את הבית הקודם, רכשתי רהיטים לבית החדש, סחבתי, תאמתי, הפעלתי את צבא המתנדבים, פרקתי רהיטים והתמודדתי עם שלל ההפתעות שקרו, כמו כל פרויקט. החל ממוביל שביטל שבוע לפני, רהיטים שסרבו להתפרק (ואז להיות מורכבים שוב) אספקות שבגלל החגים מאחרות בכמה שבועות, ואחרי המעבר עוד שלל הפתעות שגרמו לי פעם אחרי פעם לפתוח את ארגז הכלים שלי.
כל זה עם פיברומיאליגיה, עבודה וגם אממממ.... הקטנים האלו בבית (כבר לא כאלו קטנים) שבגללם ובשבילם הכל קרה. וגם חברה טובה ממש, שבילת לילה על הספסלים במוקד לארח לי חברה בגלל התקף.
אין כמו ללמד ילדים איך לבנות רהיטים או לתקן ברז דולף (חשמל זה הגבול שלי, לא מתעסקת עם זה, פרט להחלפת מתגים. אבל זה ממש קל).
המעבר הזה היה רכבת הרים נפשית. יש עוד לא מעט מה לעשות. אבל בסופו של יום, אני לגמרי גאה. הגשמתי חלום, התמודדתי עם זה מדהים. אבל חשוב מזה, שתי מטרות ששמתי לעצמי לאחרונה, למדתי לעמוד על מה שמגיע לי ולמדתי לבקש וגם לקבל עזרה. ומדהים, שכשלומדים להיית מוקפים באנשים הנכונים (ולנפות את השאר) ופשוט לבקש, היא מגיעה.
❤
