המחבוא הסודי שלי

האמת שנראה לי שזה מה שאני צריכה 

אולי בתוספת גלידה או משהו

למה אני רעבה כל הזמן?

ואני לא מאמינה במזל 

קמתי הפוכה

התרוצצתי מזיעה

אבל אני אוהבת 

את מי שאני נהפכת להיות 

זה פאן

לא מתקרבת למבוגרים, לא מתעסקת עם במבוגרים

אני לא 

תודה על ההקשבה

חבל שאני לא תל אביבית,

זה היה יכול להיות פשוט יותר.

אבל בעיקר אני.

ארבע לפנות בוקר

ואני חושבת לתקוע 

עוגיות.

יצורה

שנוגעים לי בכוונה בדברים,
ששותים לי מהשתייה,
שאוכלים לי מהאוכל,
ואחר כך משקרים על זה.

לשקר זה החטא הכי נורא שבן אדם יכול לעשות
תחשבו שבן אדם כל הזמן משקר, באיזה שהוא שלב אתה לא מאמין לו, אתה לא סומך עליו ולא בא לך לראות או לשמוע ממנו
אני מרגישה שאני עומדת להקיא

אני מתלוננת המון 

ואני בוכה עוד יותר.

וגם מותר לי כי לא

נולדתי עם כפית זהב בפה

ואני עובדת כל כך קשה 

ולפעמים הם לא מבינים

למה אני מתלוננת ולמה אני בוכה.

יצאתי עם גברים שונים וכולם

היו סטודנטים בעבר ואף אחד

לא באמת הבין אותי. כולם קיבלו

מלגות או באו ממשפחות עשירות

תודה בסדר ויפה להם אבל אף

אחד לא הבין מזה להילחם יום יום

לקום כל בוקר ולחייך חיוך ולקרוע

את עצמך בשביל עוד פרוסת לחם.

אני כמהה לאהבה, למישהו שיסתכל עלי

 עיניים ויבין אותי ולא יסתכל ויגיד לי

מה את בוכה. שירצה לשכב איתי

שירצה סתם להיות איתי. התשוקה שלי

נעלמה, הריגוש שלי נעלם וזה ממש מעציב

אותי אבל אני מאמינה שזה יעבור ויגיע המישהו

הזה ואולי הייתי צריכה לעבור כל מיני גברים

שונים בשביל להבין על מה לא לוותר ועל מה כן להתעקש

ואולי אלו הניסיונות שלי? מי יודע?

אולי אני כן צריכה מישהו שיעזור לי לסלול את הדרך

אולי אני לא באמת דומיננטית ובשליטה כמו שאני חושבת?

אני תוהה מה אני צריכה לעשות  

אני מרגישה כבויה

מותשת

ועייפה.

איך ממשיכים מפה?