לפני 6 שנים. 16 בדצמבר 2017 בשעה 8:45
את פרפר חופשי המתאווה אל האש, את לוחשת באוזני. אני חובק אותך, מריח את שיערך שזה עתה שטפת, לכבודי.
את ברה וזכה, את נערה ואת שלי.
אני לופת את צווארך ואת נאנקת, עינייך נוצצות. השתקפות של אור, בוודאי, אך האור הפנימי שלך הוא שמשתקף כלפי חוץ.
את גולם עטוף שטרם נפרם, שפתייך הן משי וגופך חם.
מסמן את כולך, זכרי של מי את.
את הפרפר, נערתי,
אני האש.