צהריים...
יום נחמד בחוץ , ככה לפחות אומרים האנשים שמאחור .
מימין , עם משקפי שמש כהות ועגולות , ממשיכה לבהות לכיוון אותו ענן שרודף אחרינו מתחילת הדרך.
השמש ממשיכה כהרגלה במשחק המחבואים הבלתי נפסק שלה . רגע אני פה , רגע אחרי , רק האור שלי בוקע מאחורי הענן .
רגל על הגז, דוהרת בירידה ... והנה , הגענו .
כולם יוצאים מהרכב .
מאחוריי , שני הדלתות נפתחות ... "הולכים לשבת על החוף ... "
מימיני , עם משקפי שמש כהות ועגולות , נשענת על כנף המכונית , ממשיכה לבהות לכיוון אותו ענן שרודף אחרינו מתחילת הדרך.
השמש שוכנת לה בשני העיגולים שמגנים על העיניים שלה .
והיא כהרגלה , בוהה אל השמיים .
והשמש כהרגלה , מתבוננת ממעל.
שולחת ... ידיים מלטפות , שנוגעות , בפנים , שלי ... ושלה.
סוס מרחף בשמיים , חסר שליטה , ללא הבעה על פניו.
אמיתי הוא ? אמיתי הוא ...
כן ... אמיתי.
נסחף , דוהה , בין עננים שטים.
נגרר , בכוח , ע"י ידיים זהובות.
עורו , נשרף ...
והבעה ... אין על פניו.
נוגע ... בענן הגבוה ביותר . ונעלם .
פוקח עיניי.
על החול שמצידי , יושבת ..עם משקפי שמש כהות ועגולות כהרגלה , בוהה באותו ענן שרודף אותנו כל היום. אותו ענן , בו נבלע חברי מקודם.
מסתכל על כף ידי ... צורב לי , שורף לי .
ושם ... חרוט , מקועקע , בוער עדיין ... סימן.
או שמא ... זה משפט ?
מקרב ידי אל פניי...
"חייך , מאילוץ - חוש כאב ".
מנסה לחייך , אך הכאב... הכאב !
מסיט מבטי...
שם , על החול ...
יושבת , ללא משקפי שמש , מביטה לכיווני .
מחייכת , חיוך כמוהו לא ראיתי מאודי ... חיוך ... אמיתי.
ואני , משיב חיוך מאולץ ...
עוצם עיניי , ושם ... בתוך כיפה לבנה ששוכנת על הר ירוק , בעל פסגה מושלגת ... שוכב לו ... סוס ... ללא הבעה בפניו ... ידיו שלוחות אל על .
מחזיק ... בשמש מחייכת .
לפני 19 שנים. 25 במרץ 2005 בשעה 15:57