חזרה למציאות

מזגה לי עוד כוס יין , שלגיה.
בשולחן העגול , אני נמצא.
מדמם ,מרותק , אל מבטה.
מתחנן , לתחושה , של שפה רכה.

ואני מצטמרר כשהיא מסתובבת
את גבה היא חשפה , כמו עלי כותרת
של פרח בר נדיר , שלעולם לא ייקטף
וגידלה מסביב , גדר ערפילים שוטים

שמחכים , לעטוף , את כל מי שיעז
להתקדם,רק עוד צעד , אל קסם אל כאב
ואני , משוטט לי
בים של ידיים מושטות
חלקן מושכות, חלקן סוטרות אך
לעולם הן לא מרפות.

והאויר, דליל כ"כ , בולע את האור
ואת כל מה שנשאר
מיצירתו של כל יכול.

התעוררות קשה מתוך חלום ורוד שחור
ועם גרון יבש אזחל
לרגלי בקבוק יין מתוק