Yours

ממחזרת כאן פוסט מלפני שנתיים, כי רואה שתמיד חוזרת לנקודה הזאת שמבינה שהמשבצת של נשלטת או המשבצת של שולטת לא יושבות עליי אני לא באף אחת מהן ובו זמנית קצת בשתיהן 🙄

עם השנים למדתי לפתוח את הראש מעיניין ההגדרות, לאמץ הלך ראש וצורת חשיבה יותר גמישה של לא שייכת למשהו ספציפי אלא קצת מהכול מחוברת מניגודים וקצוות בהרמוניה משלי, קצב משלי וראייה משלי, אני כבר מקבלת את  זה בעצמי שבנורמה אני לא על אף כול הניסיונות שלי... היום כבר רואה את זה כמה שיפה בי. 

הפוסט רלוונטי מתמיד כי כמה שקשה למצוא כאן "התאמה" נראה לי שאפילו יותר קשה למצוא דבר כזה מדויק... אבל דוגלת בחיים בלנסות, בין אם להתנסות ולחוות ובין אם לנסות בליצור לעצמי מציאות  יותר טובה ונכונה לי... 

הפוסט: 

זהו עכשיו אני כאן, בראש ובנפש, בנקודה שמוכנה להצביע על המקום ולהביע במילים את הצורך שלי זה מתחיל להתבהר קצת מסביבי מתחיל לתפוס צורה… בדיוק השלב שמסיימת תקופה אחת ונכנסת לאחרת זה יפה הרגע שאני מבינה שזה מה שקורה ומרגישה שתקופה אחרת מתחילה כמו מעין מדרגה. 

הצורך שלי במישהו לידי היה המון זמן באפליה ודיי מנומנם כי הרי איך אני יכולה לצאת מעצמי אל מישהו אם אני לא יודעת מה בכלל רוצה שלא לדבר על כול העומס שהיה בזמן האחרון… 

הגעתי בשבוע ומשהו האחרונים לכמה תובנות חשובות לגבי מה שהייתי רוצה בחיי. 

ניסיתי לכתוב בפרופיל אבל מרגישה שיש צורך לזקק ולהבהיר יותר. 

אני לגמרי מאמינה שהפואנטה של הכול בשבילי זאת ההנאה ואצלי כמו שבדרך כלל בחיי אין הגדרה אחת שמתאימה אסביר קצת מה הכוונה בהנאה כי מרגישה שמה שאני מאמינה לא תואם את הרוב… 

חושבת שמחפשת משהו מעל להגדרות מעל איך אני נראת או מה תפקידי או איך הדברים אמורים להיראות, המיקוד צריך להיות בהנאה לדוגמה- בין אם זה כשמצמידה בכוח את הפנים שלו בין הרגליים שלי למקום החם שלי תוך כדי כוחניות ובין אם זה זיון אלים כלפיי עד שהנשמה יוצאת, בין אם זה גרון עמוק שאני עושה לו ומענגת אותו או אם להצליף בו, בין אם זה לשבת לו על הפנים ולחנוק ובין אם זה להתחנן אליו להרגיש אותו….יש אין סוף והכול נבנה בהתאם להנאות של שני הצדדים ורצונות וכמיהות.

 מקום שאין מה אמורה להיות אלא מה רוצה להיות… פשוט הנאה נקייה. 

דיוניסנס בעיניכם? אני לא רואה את זה ככה קצת כמו שאומרים שאדם מחליט אם להיפגע, אני מחליטה לראות את זה מקום טבעי ונקי מהגדרות( ג. ד. ר) זה מגביל ולא הצלחתי בחיי להיות בנורמה כלשהי וכמו שכתבתי כבר, באמת ניסיתי. 

אז כנראה שגם בזה לא. 

 אז כן מחפשת לעצמי עולם כזה עם מישהו, זה לגמרי יוניק דרך אחרת לחוות ולראות דברים וכן יש לי אורך רוח וסבלנות עד שאהייה במקום הכי נכון לי.

איך בפועל זה יראה? זה בהחלט דברים שצריכים לבוא בפתיחות ולהגיד מה באמת עושה לכול אחד ולהבין שאין בזה הורדה אלא רק התרוממות והתעלות מעל הגדרות וצורך בהנאה לא משנה באיזה צורה היא מתקיימת רק הצורך בזה ששנינו נהנה מכול המגוון שיש לעולם הזה להציע...

ותמונה כי כבר נהנת מזההה😈

זה מהנחיתה שאחרי סשן הקשירה האחרון( שני פוסטים אחורה כתוב עליו )

היה מאתגר מאוד להיות ככה תלויה,זה כאב מאוד אינטנסיבי שההתמודדות איתו היא הכי מנטאלית, היא ביני לביני, הכמה מסוגלת, העוד רגע להחזיק, זה הלהתכנס ולקבל ולאמץ אליי את הכאב... 

הוא יכל שיהיה פחות קשה וכואב אבל בחר שאתמודד עם הקושי, התלייה הזאת בהחלט הייתה בין הסשנים הקשוחים שעברתי מבחינת ההתמודדות, הפנמת הכאב והאתגר שבלהחזיק ככה בתוך הכאב שמגיע מכמה נקודות שונות וזה היה לי מאוד אינטנסיבי. 

כאב החבלים וההתמודדות איתם יחסית חדשה לי, אני עוד לומדת את הקושי והשוני, הכאב הוא יותר מתמשך זאת התמודדות אחרת. 

לא הצלחתי להיכנס לספייס מזה היה לי אינטנסיבי מידי הכאב בשביל זה… למדתי שאצלי בשביל להיכנס לספייס אני צריכה כאב מונוטוני בלאבל מסויים שחוזר על עצמו כמו נכנסת להיפנוזה מסויימת מדידטיבית, עד היום הצלחתי רק מאיפקאט להגיע לזה.

 זה קרה לי איתו כבר פעם אחת היה כשהייתי קשורה ועטופה בחבלים ותיפף עלי בהצלפות חוזרות ונשנות באותה העוצמה ובאותו המקצב שחוזר על עצמו עד  שבשלב מסויים פשוט התנתקתי שום קול תנועה או תחושה לא נכנסת אליי ושום קול או תנועה לא יוצאת ממני, הראש באופוריה של תרדמת מהעולם, ניתוק מוחלט כמו מסך שמפריד ממה שקורה בפנים למה שקורה בחוץ, כמו שקט שפתאום עוטף אותי  ואני בעולם משלי.… 

זה קרה לי עוד כמה פעמים אבל אחדות ממש.

אני נהנת מההתמודדות מול הכאב להיכנס אליו להיות בתוכו להרגיש את הבלגן מההתפוצצות הכימית בגוף שכול חלקיק ותא בגוף מעיר ומאיר אותי להתעלות, הכול הכי חי שיש הכי בוער סערה מושלמת של תחושות וחשמל שמבעיר אותי לחלוטין. 

והנשימה אחרי ההתפוצצות אלו רגעים הכי קוסמיים שיש, הכי אופוריה מתוקה שמחבקת, אלו רגעים הכי מדהימים שקיימים, זה כמו קסם שלרגע עושה את הכול הכי רגוע הכי מושלם שיש. 

כאב בשבילי זה התעלות זה משהו שמאוד קשה לי להסביר במילים מה זה עושה לי, רגעים שעושים לי להרגיש שלמה ורגועה וכזה עטופה בעננה מתוקה. 

אני כבר במצב שלא יכולה לגמריי בלי כאב, כמו מכורה שתמיד אחפש את ההרגשה הזאת, הטובה הזאת, הרגיעה הזאת, נהייתי לגמרי נרקומנית לתחושה כבר וכן זה הכי ממכר שיש😈😈

ממחזרת פוסט מבדיוק היום לפני שנתיים  שהיה מוסתר  כי יש רגעים שלא נשכחים וצפים לי בראש לפעמים ושנהנת להיזכר, רגעים שאני מודה על שחוויתי וכן יודעת שגם עוד אחווה. 

בדרך חזרה ממך הראש מלא בך משחזרת כול רגע שהזיכרון נותן לי, רגעים צפים ומרחפים בי, ליטוף, סתירה, חיבוק, הצלפה, התכרבלות,הזדקקות,אהבה, מילים ומשפטים שרוקדים לי בראש בריקוד צמוד  שממזמז את הנשמה..אתה מתפתל סביבי, נושמים אחד את השנייה, שואפים אותנו כמו אוויר אחרון וסופגים כמה שיותר ממסך הערפל הזה שאופף אותנו. 

מגיעה הביתה, מדליקה דוד ויושבת לנס וסיגריה, הלב עוד דופק הריגוש ממך עוד מציף אותי… מתחילה להרגיש את החוסר בהוויה שלך מסביבי...זה להב  חד כול פעם שננעץ עמוק ומסתובב בפנים הרגע הזה. 

נכנסת להתקלח מסתכלת על הסימנים היפים מלטפת את השדיים שעוד כואבים ובכוונה לוחצת ומכאיבה יותר כדי להרגיש אותך עוד על הגוף שלי, מתגרה מהתמונות שרצות לי בראש מלטפת את הכוס, מסבנת, משחקת קצת ומרגישה את החורים שלי עוד כואבים ונפוחים ממך… נזכרת כמה שדדת לי אותם ופירקת וקרעת, עוד מרגישה אותך דופק לי אותם עמוק וחזק, כול דפיקה מעלה אותי עוד לרקיע שלך, ואתה מפשק ומרחיב, הכוס בוער מכאב מתוק, אתה יודע בדיוק איפה לגעת ולהוציא אותי מאיזון לחלוטין, מטריף אותי עוד קצת מחוץ לשפיות והרגליים כבר רועדות מתקשות לעמוד ברגש ובסחף שמטביע, אני מרגישה את ההצלפות בגוף, נושמת כול אחת עמוק פנימה, הכאב יוקד וחד ואני מרחפת יוצאת ונכנסת מהתודעה נהנת מכול אחת, עוד לקצה ויותר קרוב לצוק… סופגת ומאוהבת באיך שאתה נהנה להכאיב אותי כמו שיודעת כמה אתה נהנה לאהוב אותי… פסים ערים ובוערים בגוף שמפוצץ באדרנלין… והרגעים של השקט בין ובין, ואוחח הליטוף, הנשיקה, ואני מנסה להיצמד רק עוד קצת.. עוד קצת…רק לעוד רגע קטן, צמוד אליך, צמאה ומשתוקקת  לקירבה ולמגע שלך בין ובין הטירוף שאוחז בשנינו.

האהבה שלנו שבאה במיליון גוונים, שפות שנות שבאות לתאר את אותה הנקודה.

אתמול כשישנת טיילתי ואני מרגישה אותך נוזל ממני עם כול צעד רטיבות מהולה בכאב בחורים, בולעת רק כדי להרגיש עוד את הכאב בגרון, נהנת מחייכת לעצמי יודעת עד כמה אני בעולם אחר ומרחף משלי כשהכול מסביבי קרנבל של אנשים וקולות וצבעים בשוק במחנה של יום שישי…

כול פעם שאנחנו נפגשים האהבה שלי אליך רק גדלה להבה ששורפת את כולי עד לאפר לרגליך… לא יכולים בלי אחד את השנייה לא משנה מה, שנינו יודעים את זה מעמקי הנשמה ,נמצאים במקום העמוק שלנו אחד אצל השנייה…

יודעת שאלו ידיים אוהבות  מספיק בשביל להחזיק ולשמור לי את הלב, אחיזה שלא מרפה לשנייה, שמעסה את הלב ומחייה אותו לפעום מחדש.

יום שישי צהריים כזה נכנסתי לצאט שאלתי בחדר הכללי מי יוצא ולאן וכו…התחלנו לדבר אני והמהממת הזאתת יא קסם!! ושאלה אם בא לי להצטרף לדקא… התבשלתי עם זה קצת והחלטתי יאללה אהייה ספונטנית (משתדלת אפילו שקשה 🤣🤣) וקבענו.

 לא חשבתי שיהיה סשן או משהו אלא רק לרקוד, להנות קצת עם חברים וכמובןןןן להציץץץץ באחריםםם שזה נהייה פטיש קטן שלי 😈😈

הגענו, יצא שפגשתי כמה אנשים שמכירה וגם ידיד טוב ממש שלי עם ליטלית קטנה ומהממת😍

היה שם שולחן עם נרות וכמה אנשים סביב והיא שאלה אותי אם בא לי סשן נרות וכמובן שרציתי וזרמתיי 🤭

ריס התיישבה נשענתי עליה עם הראש כשאני ב-ר עם הישבן חשוף וחצי שמלה מופשלת למותניים ואז התחילו הטיפטופים ועוד מישהי מהממת הצטרפה לטיפטופים… וטיפטוף ועוד ופה ושם ונוזל ובאותו המקום  ואז גם קרח נגע בצד אחד וחום שורף מהנרות בצד שני ולאט לאט הגוף מתמלא בבעירת החשמל המוכרת שאני כבר כול כך מכורה אליה וכבר כול כך צריכה אותה, בעירת ההיי הזהההה!! והקור מלטף והחום הבוער של השעווה שנשפך עלי  ומרגישה כבר אותי מבולבלת מהחום ומהקור ועוד יותר הטריף אותי האל תזוזי הזה, כי יודעת שמונח לי על הגב הנרות וזה בכלל דבר שמעיף אותי איסורים והקושי הזה… וריס הקסם הזאת שמלטפת ואיתי שם ואז טיפטפו לה על הידיים  ושתינו יחד כול אחת  בעולם משלה נהיות ליצירות אומנות של טיפטופי שעווה צבעוניים  וחמים היה בזה משהו מרגיע מאוד כמו מדידטיבי כזה😍

בשלב כלשהו קמנו וקילפנו והתאוששנו.

והחבר שמכירים כבר שנים  והליטלית המהממת שלו רצו לשחק קצת יחד, אותה אני פעם ראשונה פוגשת מקסימה וקטנה 😍😍 אני מכירה אותו כבר טוב והרגשתי שהוא צריך להכאיב ולפרוק קצת ואני כבר הייתי כול כך בראש לכאב והיא כולה שמחה מהחיבור, נשענו שתינו על הספה  על 4 עם הישבן בחוץ ואני חוטפת והיא גם מקבלת אבל שתיים ועדינותת ואני מסתכלת עליה מקבלת והיא עלי ביחד שם שתינו והיא מלטפת אותי בעדין ונעים  והוא מתחיל מסט קצר והישבן היה כבר כזה רגיש מהשעווה ואני מרגישה שבוערת ואז סט של 20 שואל מוכנה?  ואני אומרת שכן ואז הקטנה סופרת ואני עפה ומסוחררת מהאדרנלין וכול הכימיה המטורפת שבמרתון בתוך הגוף שלי.. הוא שואל מוכנה 40? ואני נושמת רגע מעכלת רגע  ועונה שכן ואני שם מתכנסת בכאב סופגת מהידיים שלו שזה תמיד בעוצמה מהן ושכבר למדתי להכיר אותם עם השנים! ונגמרו ה40 וזהו עוצרים אני מתיישבת נושמת הם מסביבי עוטפים ושואלים ואני עפה, מעופפת אי שם למעלה😍😍

היה לי כיף ומדהים ואיזה כיף שהכרתי אותךךך ריס 

יא קסם😍😍

ולך כמו תמיד תענוג וקטנטונת היה מהמם לראות ולהרגיש אותך😍😍

בהמשך יהיו תמונות מהסשן אבל בנתיים

תמונה מהמתנת סימנים הקטנה😍😍

***טריגר דם ותמונות לא לבעלי לב חלש

דובר לא מעט על כמה שאתה רוצה ללמוד מדיקל ומי תלמד אותך אם לא ה-סדיסטית של הדם וכאב🤣🤣

משבוע שעבר אני כבר במחשבות במיוחד ששניהם אמרו לי להתכונן זה הולך להיות אכזרי.. אכזרי שלהם זה כאב איכותי, קשוח ומאתגר😍

נפגשנו לקפה שנייה להתעדכן קצת והאמת ממש הייתי צריכה את הרגע בשביל להתנתק מהבוקר בעבודה.. ולהיכנס להתרגשות שלפני, ללחץ בבטן מהפרפרים שנשרפים אחד אחד שם.. 

הגענו ונכנסתי להתקלח, יצאתי, השולחן כבר היה באמצע החדר, כול המחטים והציוד לזה כבר היו מונחים ורק מחכים… כמובן שהריגוש עלה כבר פי כמה וכמה יודעת שבעוד כמה רגעים אני אהייה שם בשולחן כחומר ביד היוצרים ומיליון מחשבות רצות למלא כיוונים..

 נשכבתי על השולחן נושמת עמוק כמה שיכולה ומפנימה אליי את הרגע שלפני… 

התחלת להסביר לו וכמובן סיקרן אותי 🤣 מקשיבה לך להזהרות, לסוגי מחטים, הדקירות השונות, 

ואז אחת נכנסה, ועוד אחת ואת לאט לאט עולה בעובי מלמדת אותו והוא מתחיל מהצד השני עם הקטנים ובו זמנית את עם הגדולים והדואליות הזאת בין העדינות והרכות לבין הההרגשה הקשה והעמוקה של העבים הטריפה אותי, נושמת כול דקירה חזקה לתוכי וכמו נושפת עם כול עדינה מחט החוצה… ואחד אחד ובו זמנית ודק ועבה ובאותו המקום ומפוזר ותוך כדי את מסבירה ומלווה אותו  ונוגעת בי  וגם רגע מנשקת אותי ונותנת לי רגע את האיתך הזה… יצרתם לי אומנות בגב ואני כבר בתוך האופוריה שהכאב יוצר לי, התקדמתם למטה שמתם כמה בישבן ובכוכב ומפוזר וירדת עוד למטה לירך ששם הקמת יצירה של מחוך סגול יפייפה ומושלם😍

אחרי שהוצאתם אותם נשארתי שוכבת על הבטן קצת נושמת מרגישה את החשמל בגוף אתה מניח את הידיים עליי אמרת מוכנה ל10? והתחלת ב10 ספאנקים חזקים שעוררו אותי לחלוטין… שאלת  20? אני חייכתי והיא ישבה ממולי אני חוטפת ממך אגרסיביים וחזקים ואנחנו חולקות שם רגע, ואני בעוד מקבץ ומסתכלת עליה והיא שם איתי ואז היה שקט והיא אמרה זה היה 60.. אני אף פעם לא מצליחה לספור כי אני בפנים בכאב שלי והגיע עוד מקבץ ואני עדיין שם איתה בעיניים ובחיוך וסופגת את הכאב ממנו אליי ואז שקט.. היא אומרת  90.. הישבן בוער באותו הצד היו כול הספאנקים וזה הימם אותי לחלוטין.

התהפכתי על הגב האור סינוור אותי וביקשתי כיסוי עיניים שמתי ואני נושמת, נרגעת, בתוכי רגע,החושים האחרים תופסים מקום ועוצמה. 

מחטים נכנסו בכאב חד לשדיים, הייתי עם רגליים פשוקות, ידעתי שיהיה בכוס אבל לא ידעתי מתי,איך, כמה ואיפה ואז היה שקט אני ומתחילה להרגיש את כול הטירוף שמתרוצץ לי בגוף ומבעיר אותי…בשניה חדרה מחט בשפתיים בכוס זה היה ואוו, כאב חד ועמוק שהפתיע אותי ועפתי מזה ועוד אחת ואני רק עפה יותר ומתמסרת לכאב ומתכנסת בו וגונחת אותו החוצה ועוד מחט ועוד אחת ומרגישה כאב שהטריף אותי לחלוטין ומחטים יצאו ואז הגיעה דקירה אחרת קשה ועוצמתית שנכנסה משפה אחת ונכנסת אל הצד השנייה ואני מרגישה את הכוס סגור, אטום, זאת הרגשה שלא חוויתי, כמו נגד הטבע ואז עוד מחט וסוגרת עוד קצת ועוד אחת ועוד נסגרת והכאב הזה שיגע אותי לחלוטין והתגרתי מזה ברמות של טירוף ואני רק מרגישה, אני עם הכיסוי על העיניים וזה הדהים אותי זאת אופוריה עוצמתית ובעיניי סוג של שמימית משהו שלא יעזור זה נהפך לצורך ברגע שטועמים, סם טבעי שכול פעם יותר קשה להשיג והיא לוחצת קצת עם היד פתוחה עליהם ואני רק יותר נושמת וחווה את הכאב המטריף הזה לתוכי. 

לאט לאט המחטים יוצאות אני נכנסת לאופוריה ועננה אופפת אותי כולנו רגע נושמים נרגעים אני מרגישה את הגוף שלי הכי חי, הכי ער  ובו זמנית הכי רגוע בדואליות מדהימה וזאת פשוט הרגשה עילאית😍

אני נרגעת נושמת ואתם שם איתי, מרגישה אותכם סביבי עוטפים.. תמיד זה קסם איתך אהובה וכשאתה איתנו זה תמיד חוויה… תודה😘😘

התלבטתי המון על התמונות אבל כול כך רוצה לשתף😈

, 

קשירות הייתה הסיבה שמכתחילה נכנסתי לכלוב ולבדסמ,זה קרה בעקבות התנסות קטנה בקשירה בגיל 21-22.  ואז לפני 6 שנים מינוס פלוס התעורר בי מחדש הרצון בזה, חיפשתי את זה ספציפית באחד מאתרי ההיכרויות ודיברתי שם עם מישהו שאמר לי למה את לא מחפשת בכלוב… 

נכנסתי לכאן, פתחתי פרופיל, התחלתי לקרוא ולדבר עם אנשים, גיליתי עוד ועוד דברים שמעניינים אותי ומדליקים אותי, ההתנסות הראשונה שלי למזלי  הרב! הייתה מהממת ורק פתחה לי את התיאבון לחקור עוד ולהתנסות… 

עם השנים צברתי ניסיון והתנסויות וקשרים שונים ועם הזמן גם יותר זיקוק והבנה של מה שאוהבת ומה מעיף אותי ונכון לי לאותה התקופה… 

חושבת שזה עיניין של אופי של הלרצות להתפתח ולא להתקבע על דברים ספציפיים. 

אנחנו יצורים שכול הזמן משתנים לאו דווקא שינויים גדולים אלה יותר כמו עדכון גרסה בטלפון, הבסיס נשאר אבל יש התפתחות מתמדת עם כול דבר שאנחנו עוברים במשך השנים.. 

ובבדסמ ובכלל יש כול כך הרבה לאן לגדול ולהתפתח ועוד דברים להתנסות וללמוד שזה מדהים בעיניי! 

אולי מה שטוב כאן זה שמכירה כאן יותר אנשים שפתוחים בראש לדברים חדשים ולדברים יותר "אקסטרימיים".. לא היו לי המון פרטנרים אבל היו וכול אחד/ת היו משמעותיים בשבילי ומעצימים בזה מאוד וכמה זה חשוב בעיניי😍😍

אני מאוד אוהבת קשירות וריתוק פרקטי ואני עפה מזה מהמוגבלות בתנועה, מחוסר היכולת להגיב, אבל בקשירות שיבארי יש בזה כמו תהליך… לאט לאט עוד חבל עוטף ועוד ליפוף ועוד קצת מתהדק עליי  ועוד קצת מגביל והתהליך והתחושות זה בתוכי זה ממש מכניס אותי לזון מסויים… אני פחות מתחברת לרק לשם הקשירה ולשם היופי, מה שממש מעיף אותי בזה הלהיות משומשת במצבים האלו זה כמו הגבלה מדויקת יותר של התנועה, צורה ספציפית ליכולת לתמרן ולהגיב בכלל… והדרך עד שמגיעה ללהיות מוכנה בקשירה היא מדהימה בעיניי… וכשאני מגיעה לאקטים שאחרי, אני כבר בזון המסויים הזה מגיעה בצורת תודעה מסיימת וזאת דרך חדשה ומהממת ללכת בה. 

הגרון עמוק ככה מדהים לגמריי תלוי בקצב שלו, באוויר שהוא מאפשר לי וכמה ומתי, או לנסות לגמור כשהחבל עם קשר בין השפתיים של הכוס שלוחץ יותר ויותר ומכאיב בצורה מענגת בטירוף..

והרגע הזה שנוחתים והקשרים נפרמים כמו שחרור עמוק זאת הנפש משתחררת הרבה יותר מהגוף זאת רגיעה שקטה ועוצמתית ממש.. כמו נשימה נקייה פתאום. 

רציתי לשתף באהבה החדשה ישנה שלי לחבלים

הפעם הראשונה שלי במועדון בדסמ והפעם הראשונה שלי בסשן כזה פומבייי! על הבמה שם הרגשתי את המבטים ננעצים, אותי מופשטת ונכנסת למקום שלי... 

היה מדהים אווירה מחשמלת, כול כך גירתה אותי הסיטואציה והעיפה אותי ברמות אחרות 😍😍

הייתן מדהימות ולא יכלתי לבקש יותר מזה, נתתן לי הרגשה כזאת טובה ומכילה, נתתן לי להרגיש את זה בכזאת טבעיות ובכזה הרגע הנכון ובמקום הנכון! 

תודה אהובה, שהיית איתי שם😘

ואת המלכה דנה שהיית כזאת מדהימה שנתת לי להרגיש כול כך טוב שם שהכלת והכאבת אותנו מכול הלב😘😘

לא הרבה כותבים/ות ומשתפים  על הבין ובין על הלפני ואחרי, אלה רק על הסשן עצמו... 
אבל זה תהליך סשן, כשהוא איכותי ועמוק יש לו שלבים, לפחות זה ככה אצלי… 

זה מתחיל מהזמן לפני, ההתרגשות, הסקרנות מה יהיה ואיך וכמה, הפרפרים והציפייה שגועשת בתוכי. 

כשהסשן מתחיל, הטירוף עולה, הכאב מעורר אותי ומחייה, החיתיות יוצאת, הזמן שבו צריכה את האגרסיביות והפראות, זה התשוקה והאש שרק מלבים אותי לעוד, הפיזי הזה שמשפיע על הנפשי והנפשי שמשפיע על הפיזי , העונג שמציף, החשמל הזה בגוף, ההיי המטורף, האנדורפינים והאדרנלין ברמה של פיצוץ ושהכול הכי ער ותוסס שיש! 

 יום אחרי ההיי עוד נמשך וכול תזוזה כואבת ומעוררת את הגוף לעוד זרמים, לפעמים אני גם מכאיבה יותר ולוחצת בכוונה כדי שעוד ימשיך העונג מזה, זה הלהציץ במראה לראות את כול החוויה מצויירת על הגוף כול פס כול סימן עולים אל מול מה שעבר עליי ובתוכי באותו הרגע. 

ואז כמה ימים אחרי זה הזמן שבו הגוף והראש משחררים לאט לאט את ההיי שהציף… הסימנים על הגוף מתחילים לדהות וכמעט תמיד יש דרופ בזמן הזה וזה חלק בלתי נפרד אבל מניסיון מעצמי, מלמידה והיכרות שלי בתהליך הזה, יודעת שברגעים האלו צריכה להיות עטופה באהבה כי הרבה פעמים זה כמו ניתוק ומרגיש הלבד, זה השקט שאחרי הסערה, נפילת מתח שפתאום הגוף והנפש מרוקנים מהחשמל שזרם…בעיניי חשוב לתקשר בשלב הזה ולדבר ופחות להיות לבד.. ובצד השולט לדעת שיש את הרגע הזה ולהעניק את התמיכה הזאת כי אלו רגעים לא קלים שבהם זה הדבר שהכי צריכים והכי מרגיע זה התמיכה הזאת… השלב הזה גם אם קשה הוא חלק מהמכלול של התהליך ובא בשביל להרגיע את הרוחות ולנחות. 

ואז מגיע השלב שבו אני מתחילה לעכל ומחשבות של מה אוהבת? של מה מניע אותי? מה הצרכים שלי? זה תהליך מבורך, תהליך שנועד לכוון את עצמי ולדייק אותי, של לדעת מה בסשן גרם לי להרגיש מה… זה לא בא ממקום של אולי זה לא זה, אלה ממקום של רוצה לדעת יותר טוב את מה שמעיף ומה מעצים, את מה נדלקת ממנו, את מה שמניע אותי להגיע למקום הזה כול פעם, של הלמה הגדול הזה…!

לא תמיד התשובות באות אבל מה שיודעת בלי ספק שזה כזה תלוי האדם שמולי, הכמה סופגת ומה ממנו והמה מעניקה וגם הלמה משתנה.…  

אני משתדלת בכלליות בחיי פחות להגדיר כי הרבה פעמים זה רק מגביל ואלו מסוג הדברים שיודעת עליהם שאני פשוט נמצאת איפה שטוב לי… 

סשן כשהוא עוצמתי זה הרבה מעבר לכמה שעות של עונג… 

זאת אני מחלימה❤️

הפוסט הקודם הוא על הסשן שהיה... 😈

דיברנו על זה מזמן שחובה שלושתינו יחד  וסוף סוף יצא לפועל... לא ידעתי למה לצפות כשסאדיסטית וסאדיסט נפגשים ואני שם לספוג אותכם, אבל ידעתי שתהייה התעלות ועוצמות אחרות... 

מכירה כול אחד בנפרד לא מעט וחוויתי משניכם סשנים טובים ואיכותיים אבל החיבור הזה ביניכם פשוט היה סינרגיה מדהימה מטובלת בהומור ואכזריות שרק פתחה את התיאבון.

הרגשתי כול כך נוח איתכם, שניכם ראיתם כבר אצלי הכול עוד לפני, אז בושה לא הייתה קיימת שם, היה הכי טבעי ופתוח לי להיות ככה מולכם.

ההתרגשות מילאה אותי, הדופק מואץ, והסקרנות געשה בי, נשימות חנוקות... מחשבות של איך יתחיל ומה יהיה וכמה, מחשבות שרצות במהירות מופרזת שהציפו לי את הראש. 

נכנסנו לחדר... "על 4" מחממים אותי עם ספאנקים כול אחד בקצב משלו, שוטים , ספאנקרים למיניהם וידיים על כולי מחממות ומבעירות אוחח ואז מרגישה אצבעות מתחילות לחפור בי אנאלית ואתה עלית עם הבירכיים מצידי הראש ומקבע את הראש סגורה בך, כשאת התחלת לזיין לי את התחת  עם הסטראפ זה שיגע אותי אני כול כך אוהבת להרגיש אותך מזיינת אותי זה חיבור אחר בנינו, מרגישה אותך אחרת, פותחת לי, מפלחת באגרסיביות, צמודה אליי ובתוכי כול כך, ואני מתחילה לזיין את עצמי עליך דוחפת אותך עוד לתוכי, לקחתי את הזין שלו לפה שלי מוצצת אותו ברעבתנות וזה שיגע שככה אתם כול אחד מצד אחר שלי, ממלאים אותי כול אחד בדרכו והספאנקים החזקים והקשוחים שלכם  ליוו את הכול מכול הצדדים וזה שיגע אותי ברמות אחרות😈

הפיסטינג לא הגיע הרבה אחרי אתה ניסית אנאלי אבל לא היה סיכוי עם הידיים הגדולות האלוווו... החלפת כפפות ועברת לפיסטינג בכוס,   הרגשתי אותך מפלח אותי, הכאב הזה הטריף אותי ואוחח כמה שאני אוהבת את הכאב המענג הזה,זאת הרגשה של מלאות אמיתית כזאת! זה בין הדברים שאני ממש ממש אוהבת😍 ובאותו הזמן את נכנסת לתחת, החורים היו כול כך מורחבים וצפופים הרגשתי שמתפוצצת ונקרעת ממכם וואי זה כול כך העיף אותי והייתי כול כך בתוך הרגע הזה איתכם... סופגת תחושות שמהממות אותי...

בשלב כלשהו הוא הלך לסלון היינו אני ואת בחיבוק ונשיקה הייתי עוד על ארבע ובשנייה הרגשתי את הציפורניים שלך קורעות לי את הגב עמוק וחזק, הרגשתי אותי נתלשת ומדממת עם כול אצבע שעוברת, שניה אחרי הבאת את הגלגל כאב  זה התחיל רגוע יחסית חיצוני ושיטחי אבל כבר מכירה אותך ואותנו... אנחנו אוהבות דם... נשמתי לרגע הכנתי את עצמי... והתחלת, העמקת כול פס וזה כבר נהייה קשוח כול פס נכנס פנימה לתוכי ופוצע וחודר... הוא בדיוק חזר לחדר אומר פאקקק... עזב לכמה דקות וחזר כשכול הגב והישבן נקודות בפסים של דם מטפטף, הם התחילו להצליף על החתכים, הצלפות אינטנסיביות ועוצמתית... ספאנקר... שוט... ספאנקר... שוט והידיים סטים אינטנסיביים וארוכים שמעיפים אותי  קדימה כול פעם,אני קוברת את הפנים במזרון צועקת את נשמתי לתוכו, מתקפלת וחוזרת לעוד, סופגת עוד ועוד בעוצמות חזקות, באותו המקום, מפוזר, בגב העליון, בישבן, בכוס, ביריכיים ושלושתינו עפים כול אחד בתוכו, בסיפור שלו, , בצורך שלו, במה שהוא זקוק לו ובמקצב שלו כשהכול משתלב ברגע גבוה של יחד.... 

ואז רגע לנשום... שקט... היא בודקת אותי, מנשקת ולוקחת אותי אליה, רגע אני מסדירה נשימה ומעופפת לגמרי הגוף בוער וכול חלקיק בי מחושמל ומרגישה עטופה בספייס שלי מתכנסת ברגע, הגוף משתולל מבפנים ומבחוץ קפוא במקום שלו... 

רציתי לראות ביקשתי שהיא תצלם לי... הקנבס הזה שנקרא הגוף שלי הרגיש לי כול כך יפה, האדום של הדם כול כך ריגש וגירה, לא יודעת מה בזה עושה לי ככה להרגיש, אבל כול פעם זה מעיף אותי מחדש ומעורר בי רגש חזק של אהבה עצמית לאני שלי וכמו קבלה  ורגיעה, זה כמו שזה הצורה שהכי שאני מרגישה בה הכי שלמה והכי אמיתית. 

לא יודעת כמה זמן עבר, אתם קצת מדברים מעלי ואני בקושי שומעת הגוף באופוריה משלו... קמנו לשתות ועישנתי סיגריה ואנחנו יושבים ומדברים וחולקים וצוחקים ואוכלים ובעיקר נוחתים מהיי הגבוה של שלושתינו... 

זה הרגיש כול כך טבעי ככה, חיבור מיוחד, של אנשים מיוחדים, עם קשר מיוחד. 

תודה לך המלכה דנה האהובה שלי  שלא משנה הסיטואציה שבה אנחנו נמצאות או מה אנחנו עושות זה תמיד מהמם בנינו... ותודה לך יקירי היה כזה משמח לראות אותך שוב והתגעגעתייי!! 

כול כך שמחתי על המפגש המדהים הזה מתה עליכם כול אחד בנפרד ועכשיו יודעת גם עד כמה יחד❤️

**הושמדו אבל השארתי אחת 😈

זה כזה...

תודוווו🤣🤣