Yours

פוסט שממחזרת מלפני 3 שנים ונזכרתי בו בשיחה שהייתה לי, כי ריח גוף זה באמת בין הדברים שיכולים להטריף אותי😈

התפשטתי אחרי העבודה ונשכבתי לרגע לפני המקלחת רציתי לסיים לענות על הודעה, נכנסת בדרך כלל ישר אחרי העבודה להתקלח.

אחרי שכבר מלטפת את החתולה לשלום ושמעתי את הסיפורים שלה על מה היה כול היום בבית...זה מסתכם בדרך כלל ב10 דקות של מיאו למניו בהרבה טונים שונים דיווח מפורט בהחלט...חמודה  או לפחות היא משתדלת להיות. 

נשכבתי לרגע ופישקתי קצת את הרגליים הגוף רפוי אחרי הלחץ של היום... הריח של הגוף אחרי יום חם וקצת פיזי וריח הכוס שהזיע הגיע לי לאף שלי אני לעצמי נהנת מהריחות שלי לפעמים ריחות אמיתיים... לפני ששוטפים את היום, מסבנים, חופפים ומאפסים את הגוף. 

אני מתגרה מהשיחרור של העירום ומרגישה את האוויר הקריר על השפתיים החמות של הכוס שהיו סגורות רוב היום...הפיטמות מתקררות וקצת מזדקרות  אחרי שהתחררתי מהחזייה... מתחילה להתגרות.. מהריח ומהפתיחה של הרגליים, מהרגישות בפיטמות...ואולי גם מלהיות מטונפת קצת...רגע שלי אישי עם עצמי הכי פתוח...נהנת ומתגרה מהרגעים האמיתיים והפתוחים ללא שום מגננות חברתיות שהעולם מלמד אותנו שלא בסדר.. מייחלת שיהיה מישהו שותף לרגעים האנושיים והכנים האלו להכניס מישהו לפרטי-ככה כמו שאנחנו...אנושיים.

אני נהנת בדרך כלל מריח גוף וזיעה של גברים קצת  לפני שנהייה יותר מידי חזק..יש כאלו שזה ממש מגרה אותי זה פשוט ריח אמיתי של גבר, ריח פרימיטיבי וראשוני ללא מודרניזציה של סבונים ודיאודרנט.. ולפעמים גם מושך אם יש  עדיין שאריות של הבושם של הבוקר  יחד עם תחילת זיעה זה לגמרי מטריף. זה קורה לי לפעמים בעבודה יש אזורים שחם אצלנו ורוב העובדים כאן גברים יש אחד ספציפי בעבודה שבכול הזדמנות שיכולה מתקרבת הוא מושך אותי... גם ככה יש קצת גיצים בנינו עקיצות אבל בחיים לא אתקרב ולא יהיה משהו כי עובדים ביחד ונשוי אבל נהנת מהמשחק ונהנת מהפנטזיה... והריח דלישס אולי בגלל זה בכלל החמימות....משיכה חייתית ופרימיטיבית של פרומונים... הכי תת מודע...הכי כימי של הגוף של המוח שיש. .. רואה אותו מדי בחוץ מטפל במשהו ואז מדי פעם מנגב את הפנים, לפעמים גם עם החולצה ואז רואה גם את הבטן שלו ואת הפס של השיערות בבטן... אוחח..זה לא שהוא איזה יפיוף אבל גברי כזה ומחוספס.. 

נכנסתי להתקלח... 

נקייה באמת, ניקיתי ושפשפתי טוב חפפתי וסיבנתי כול ס"מ.,

כבר לא "מסריחה"... 

תבדוק לי אם אתה רוצה..  

גם בחורים שלי, הבית שחי, כול החריצים, 

אתכופף... 

תעביר את האצבע,

מסדר ניקיון תעשה לי, 

הייתי ילדה טובה, 

ניקיתי, 

מבטיחה😈

משהו שהיה לי פעם וכזה בא לי עכשיו ועוד הרבה מזה😈

בשנייה זה מתהפך אצלו וזה תמיד באורך רוח כזה, בין לשבת, לדבר ולצחוק לבין שנייה אחרי שהוא תופס אותי מהשיער וגורר אותי מבחוץ בכוח לתוך הבית לסלון, הוא שם לי מסיכה ומונע ממני את הבחוץ בראיה, בשמיעה חלקית ועמומה ובנשימה שיותר מתאמצת בשבילה, וזה בין הדברים שמגרים אותי מאודדד העיניין של הכרחה להיות במצב מסויים, מניעה מסויימת כי פיזית אין אופציה וככה עם המסיכה יש לי כמו חוצץ מהבחוץ, אני מולכת על 4 ואז מעמיד אותי  מוו אנאלי במקום באמצע החדר ומחבר לוו בתקרה אני בקושי זזה כי הוו בתחת מקשה עלי כול תנועה אבל גם קצת נעה בשביל להרגיש את הקושי, ושקט,  ובשנייה אני חוטפת מהחגורה בכול מקום וחזק וכואב ובישבן ובחזה וביריכיים ומתקפלת אבל אי אפשר הרבה מהוו ואני כואבת ועפה בראש ומסוחררת ומכול כיוון מגיעות ההצלפות ובולעת אליי את הכאב והקושי, וחצי בורחת עד כמה שיכולה אבל גם חצי מגישה אותי אליך, ואז מגע וחצי עטיפה ונשימה ורגיעה , אתה מתיישב מולי מסדר את השרשרת כנראה בגובה מסויים, ויש מגע, יש חצי חיבוק, אתה מתיישב ואתה שם את הכוס שלי על הברך שלך  אבל אני לא לגמרי שם ומגיעה ולא לגמרי מצליחה לשבת עליה רק כמעט וזה משגע אותי ואני מתחילה חצי להשתפשף על הרגל אבל עם כול תזוזה הוו יותר ויותר מכאיב ואני נקרעת, כי רוצה כול כך להתחכך עם הכוס עליך להרגיש את הגירוי ואולי להרגיש איזושהי הקלה בחרמנות שהמצב הזה עושה לי ולא מצליחההה ואתה צוחק עליי וזה מצד אחד מקטין וכמה מטומטמת ומצד שני זה  רק מגרה אותי יותר שאתה צוחק עליי ואתה מבקש מילים ושואל אותי מה את רוצה? ואוו קשה לי להגיד מגמגמת, גם כי בכלליות קשה לי לדבר בסשן ועוד יותר כי זה רק מצחיק אותך יותר ואז הסיטואציה עוד יותר מגרה אותי שאתה צוחק עלי ואני מטומטמת ואני איכשהו מצליחה להגיד רק "רוצה" ואתה צוחק יותר ואני רק מנסה יותר להשתפשף ויותר מכאיבה לעצמי עם הוו ויותר נלחמת כי באמת רוצהההה וקצת מתוסכלת אבל גם מוטרפת מגירוי ועוד יותר מתגרה מהכאב שגורם הוו, אני מנסה לקום כי הרגליים מתחילות לכאוב כי אני לא בעמידה וגם לא בישיבה ומתרחקת ואתה רק אומר לי לחזור בתקיפות  ורק מתגרה יותר מהלא שואל אותך הזה ומה נסגר וכמה מגורה מזה כבר אפשר להיות דבר שכביכול כול כך קטן אבל מוציא אותי לגמריי מהדעת...

אחרי ששחררת אני על הרצפה מרוחה ואתה מסיר את המסיכה ומלטף ואני נדבקת לך לכף רגל ומחבקת... ואז אתה  מסתכל מלמעלה ואתה בכלל לבוש עדיין ויושב על כיסא ומביט בי בריכוז ואני קמה חלקית ומתיישבת מולך על הרצפה וצוחקת קצת ונושמת  ואני מרוחה בריצפה ומזיעה וחושבת שזהו אבל אז הכף רגל שלך מתחילה לחפור לי ולחדור לכוס שלי ואתה רק פותח אותי יותר וזה כואב כי כבר שורף לי הכוס ונותן לי את הסטיספייר וקדימה תתחילי  והרגל השנייה עם האצבעות בפה שלי, אני רק יותר מתגרה מהסיטואציה וממך ומכול העולב שאני נמצאת בו, מפושקת על הרצפה ונוזלית  ומאוננת כמו מפגרת על הכול כי זה מגרה לי בטירוף הפיגור שלי  וכואב לי הכוס, כול כך כואב ושורף, אבל לא רוצה גם שתפסיק ואתה רק יותר צוחק ואני יודעת שזה מאיך שאני וזה עוד יותר מפעיל ומגרה ואני גומרת מפורקת ואפס וכלום. 

אחרי שבפעם השנייה חשבתי שזהו התלבשתי בשמלה  ואנחנו יושבים שותים ומדברים וסיפרתי לך  על המעט צעצועים שביקשת שאביא מתוך האוסף וביקשת לראות, חשבתי רק לראות, אז חשבתי.... ומצד אחד טעות כי הכוס שלי שבור לרמת הדם אבל לא יכלתי ונראה לי שאיפשהו גם לא רציתי להגיד את הלא הזה, הצבת אותי עם התחת  מולך מכופפת על ההדום "שימי את הבטן", ואני בצורה שגם ככה מחרמנת עם שמלה מורמת מעל לישבן, כשהכוס שלי והתחת לפניך, יודעת שיכאב מאודדד אבל גם מחכה לזה, מפגרת כזאת! ומתחננת לפחות לג'ל אתה מתחיל  באקדח הרוטט והכוס כול כך כואב, אבל גם כול כך מגורה והחדרת אחרי זה את הדילדו הגדול ומזיין אותי איתו ואני נקרעת ובו זמנית כול כך מתחרמנת מהסיטואציה וידעתי שאם אשים את הסטיספייר גם אגמור וביקשתי, אבל רק אחרי שהוצאת אותו מתוכי נתת לי לאונן  ואני שמה אותו וזה מטריף אותי ומתסכל אותי ואני דיי מתחרפנת כי לא מצליחה לגמור בלי משהו בפנים בטח שלא במצב כזה מפורק אבל גם לא מסוגלת לבקש שוב משהו כי מרגיש לי שאהייה חצופה מדי לבקש עוד משהו כזה. 

ואני זהו ואני מפסיקה כי לא מסוגלת יותר וכואב הכול  ומפגרת כי מחייכת ומסופקת כמו חתול מגרגר, כשכול הגוף שלי הרוס, מפורק ושבור וסמרטוט ומסומן ומטונף ומלוכלך וכואב, כול כך כואב אבל אני בהכי טוב שיש.

קורה לי יותר ויותר שאנשים שקוראים אותי פה/פייס/טלגרם ורואים את התמונות שלי, קולטים או מדמיינים אותי לא נכון, אנשים חושבים שהקיצוני הזה הוא חלק מהיום יום שלי אבל זה לא, אין לי צורך  בקיצוני בשביל להנות,  לרוב שליטה אצלי מתקיימת בסשנים, ששם אני כזאת בובה על חוט, ברמת הבקושי יכולה לדבר ותלויה ופועלת וזזה רק לפני דרישה ולא כזה מסוגלת או רוצה  לבקש או להגיד או להציע, אולי מלבד מצב שהרבה לי מידי או צריכה רגע, בסשנים אני ברמת פאסיביות/נשלטות מוחלטת ומאוד אוהבת את זה וגם זה צורך מאוד עמוק שלי המקום המוקצב והספציפי לשחרר שליטה בו וזה מעורר בי תחושות מדהימות.

אבל שם בסשנים זה הדבר שקל לי והכי טבעי לי שבעולם, ולאחרונה מחפשת יותר את הקשה, הקשה הזה במוח, את האתגרים הנפשיים, את המנטאלי הזה, ההקטנה, תחושות של החפצה, ללהרגיש את האפס שמהדהד בראש, שנלחמת בראש במה אני באמת, בפחדים שהוטבעו בנו, ללעשות אותי מגוחכת ומטומטמת, שזה דבר שנוגד את כול ההוויה שלי, זה דבר שיכול להתקיים רק כאשר זה קשר רציף שיש בו רגש ואמון ואכפתיות ואפילו אהבה, ולצערי לא קל לי להגיע לזה, ללהרגיש בראש שמישהו לידי יותר חכם, יותר חזק,מעליי מעל גובה העיניים, שהוא מספיק מתוחכם לכווצ'ץ' אותי ואין רשימת מכולת של התכונות שצריך בשביל זה כי זה דבר שפשוט מרגישים, בזה זה או שיש או שאין... 

הרעב זה שיש לי לאחרונה לכאב והתעללות פיזית ומנטאלית רק גודל כמפלצת שאין לה שובע, ויש לי פיזי מסביבי אבל זה לא מספק לי את הראש, אז לא נרגעת לגמרי, כמו חיה שמריחה איפשהו דם ורק מחפשת למצוא ולהגיע אליו!

כאב פיזי וכאב מנטאלי כמו מתחלק אצלי ויש כמו הפרדה בניהם אצלי בצורה שממש רואה אותם, אי אפשר להגיד שהתמודדות פיזית עם כאב היא לא מנטאלית כי היא כן והיא מאוד חזקה ועוצמתית והאתגר בה לפעמים פסיכי, אבל עדיין התחושות שמתעוררות במנטאלי הן פנימיות ובעיניי זאת התמודדות אחרת, התמודדות שנזהרתי ממנה וגם פחדתי ממנה המון זמן, אבל עכשיו אותה אני רוצה...

 הסטודיו קרא לי היום וכשיש לי את הרוגע והשקט בראש זה בדיוק הזמן לתת לידיים לבטא את הבפנוכו ❤️

זה היה חתיכת מנטאלי עצבני, כמה ימים אחרי הסשן האחרון שלנו לפני בערך חודש וחצי אמרת שיש לך רעיון מיוחד… אמרתי לעצמי אם אחרי הסשן שתפרת לי את הכוס את אומרת מיוחד אז זה צריך להיות

מ י ו ח ד…

לאורך כול התקופה הזאת רק האכלת את מפלצת הסקרנות שלי וכול הזמן הזה אני מבקשת לדעת, רמז, משהו, כלשהווווו ובשבועיים האחרונים זה היה יותר ויותר קשוח רק מגדילה ומעצימה את ההתרגשות, החששות, הפחד הטוב הזהה, השבוע הזה כבר השתגעתי לחלוטין, חסרת סבלנות ברמות ליום רביעייייי, והזמן לא זז!!!  אני סופרת את הדקות כדי לצאת אליך… נפגשות קונות גלידה לבית ואומרת שאני אצטרך את זה😈 ואת ממשיכה להאכיל את הסקרנותתתת ולא מגלה אפילו לא חצי מילה ואני מבעבעת עד סף רתיחה, הגענו אליך הכנסנו את השולחן, נכנסתי לעשות מקלחת זריזה, שמת לי מסיכה עיניים עצומות ועולה על השולחן ועדיין את לא מספרתתתת, נשכבתי על השולחן ואני שומעת ריץ רץ שנפתח ונסגר ואת שואלת עכשיו את יודעת?! 

הראש מתחיל לרוץ ולהתלהב ולהתרגש, את מסדרת את המצלמה ומתחילה, בודקת שהכול במקום מכינה את הכלים ומחטאה אותם ואותי והכוס בוער מהאלכוהול ועוד יותר מהטירוף, ביקשתי שתגידי לי לפני כול תפר, המחט הראשונה נכנסת ובאותה השנייה הגוף מזריק לעצמו את הסם הממכר הזה, הכימיה הזאת שהגוף רוקח וממסטל אותי, החשמל הזה שמעיר ומאיר כול מילימטר בשניות וככול שעובר הזמן הטירוף שמתחולל בו רק עולה ועולה, זה המדיקל, זה מה שהוא עושה וזה למה אני מכורה, הכאב מזה מדהים, עוד תפר, וככול שיותר יורדים לכיוון החור ככה רמת הכאב עולה, ויותר רגיש ועוד תפר, ויותר רגיש ועוד אחד ומימין ומשמאל ועוד ערכת תפירה נפתחת והפסקת מים הפסקת נשימה, אני יותר ויותר מתמסטל ומתגרה ברמות אחרות ומרטיבה ועוד תפר ועוד, ומתקדמות ואנחנו כול אחת בספייס שלה ועפותתת ומתלהבות ומרוגשות ומדברות וצוחקות ומצלמות ואני מתכנסת בכאב ואת איתי שם, עוטפת, ועוד תפר ועוד תפר, הגענו לסוף עד הישבן, שכחנו לספור אבל היו אני מאמינה מעל 20 תפרים, והרגע הגיע, את לאט לאט סוגרת אותי עם הרוכסן ואני כמו נאטמת, מרגישה שנמתחת ונקרעת רק בשביל להיסגר, הרגשה פסיכיתתת, של סגור, של אין, של ריק, של אין נכנס ואין יוצא, של איבר סגור הרמטית וסגור בחומה התחושה הזאת יחד עם הכאב של המתיחה כול כך גירתה אותי וידעת והרגשת הבאת לי את הסטיספייר שלי ואני מאוננת ובטירוף, מתחרפנת לחלוטין ואת איתי נוגעת ומעיפה אותי עוד ויותר אל הקצה וזה היה פשוט הרגשה טירוף מוחלט, שמימית, חוץ גופית השילוב הזה של כאב, של סוטול, של חשמל, של גירוי וחרמנות, ואוננות ומגע זה היה פשוט התעלות אלוהית… אין לי איך לתאר את האקסטזה הזאת של כול החושים… 

את לוקחת סקלפל ומתחילה לפרום אותי תפר אחרי תפר, אני כמו מרגישה ניתוק, הרגשה של חוסר, הגוף משתולל מבפנים ואני חוזרת לאט לאט לנשום, ואני נוחתת לתוך החיבוק שלך ומתחפרת בך ושתינו בספייס יפייפה נוחתות לאט לאט ומוצפות בהיי הזה, שאני יודעת ששתינו כול אחת מהצד שלה פשוט מכורות… 

רק איתך אהובה שלי, רק איתך אנחנו מגיעות לכאלו פסגות, את מצליחה כול פעם מחדש להעיף אותי גבוה יותר ומאתגר יותר אני אוהבת אותך❤️❤️❤️

ישבנו כמה חברים ופשוט קרה 😈

בסשן הזה היה לי אתגר כפול, גם העיניין שזה היה כאב שמתמשך שזאת התמודדות אחרת שזה לאורך זמן וזה התחיל במחטים הדקות והסתיים בירוקות העבות, שחלק מהן היו של שתי כניסות במחט אחת, אז זה היה טיפוס דיי תלול מכאב רך, לכאב קשוח, שהגעתי מתנשפת לקו הסיום. 

ההתמודדות השנייה הייתה בכך שהיינו כמה אנשים בחדר, זאת הייתה הפעם הראשונה שלי בסשן מדיקל פומבי וזה שונה ממש ממה שמכירה יותר קשה להתרכז בכאב ולהתכנס בתוכו אבל עצמתי עיניים ולאט לאט מתנתקת ונשאבת אל תוך קסם הזה ולסערה שהגוף מחולל וממסטל בסוטול הכי גבוה שיכול להיותת, זה באמת קסם עם המדיקל, בשנייה שהמחט הראשונה נכנסת זה כמו עירוי חשמל לווריד שזורם לכול מילימטר בגוף בעוצמה של מכת ברק ובמאית השנייה… עם כול מחט אני מטפסת קצת יותר מחוץ לרקיע ולשפיות, מחט ועוד מחט ועוד ועוד הגענו ל64 מחטים אמרו לי… זה התחיל במחטים הדקות ואני עוצמת עיניים נסגרת למה שקורה סביבי ולאט לאט נעלמת ומתכנסת בכאב והכאב מתגבר אל המחטים היותר רציניות ואני נשאבת לתוך עצמי ולהתמודדות שלי עם הכאב שאני כול כך מאוהבת בתחושות האלו ומרוגשת מהן… כול פעם פותחת עיניים ויש מציאות מסביב אבל יש כמו חוצץ ביני לבין מה שקורה שם… אופוריה של ספייס מקיפה אותי וזה היה פשוט מהמם.

תודה על החוויה זה היה אתגר חדש ומדהים❤️

כותבת את זה הערב אחרי הסשן למרות שבדרך כלל כותבת יום אחרי כשקצת מתעכל לא יודעת אם זה טוב או פחות, אבל מרגיש לי, בעיקר כי רציתי כמה שיותר לזכור ולנצור כול רגע ופרט מהחוויה המדהימה הזאת שחוויתי איתך…

דיברנו על זה יחסית בהתחלה שהכרנו על מומיפיקציה סיפרתי שחוויתי בקטנה אבל לא משהו ממש מורכב ועמוק וחושבת שכבר אמרתי לך שרוצה ושמסקרן אותי…

חחח אני כזאת סאקרית של התנסויות וחוויות 😈 ומשהו במה שסיפרת קסם לי וחושבת שזה נשאר לי בראש מאז…

שבוע שעבר ביקשתי וקבענו, לעיתים רחוקות קורה לי מבקשת מה רוצה בסשן אבל כול כך רציתי וידעתי שיהיה חוויה כי כבר מודעת לעצמי בזה, שחוסר תנועה, חוסר אונים בהכרחה, ריתוק, נראה לי הדבר שהכי מגרה אותי ובו זמנית הכי מרגיע אותי וזאת הסיבה הראשונית שנכנסתי לעולם הבדסמ, זאת הייתה המשיכה הראשונית, הלקחת הזה, האין לך יכולת גם אם רוצה, ההכרחה, זה דבר שכמו מתג מגרה ומרטיב אותי, ובאותה הנשימה גם מכניס לשלווה, כי האמת החשופה שזאת הצורה היחידה שלגמרי מצליחה לשחרר שליטה, שפשוט אין שום יכולת פיזית לקבוע משהו או להביע משהו ואי אפשר במלוא מובן המילה, לא כי ביקשו או אמרו אלא כי פשוט אין אופציה אחרת, ובשבילי התחושה הזאת משחררת, והיום זה היה שחרור מוחלט היות שהכול נמנע ממני, תנועה, ראיה, הנשימה הייתה יחסית מוגבלת או יותר נכון יותר מדודה ורק מהפה יכולה, שגם אותה לקחת לי לכמה שניות מדהימות, הגוף היה מקובע באותה הפוזיציה, ועטופה, הכי עטופה שיש, כמו בתוך רחם מנותקת מהמציאות, עטפת בעוד שכבה של ניילון ועוד שכבה ומכול הכוונים, הרמטית לחלוטין מלבד חור לפה וצפוף יותר וצמוד יותר, כורך עליי, ומפריד אותי יותר ויותר מהחוץ ואני לאט לאט מתכנסת ויותר ויותר בעצמי, שוקעת בעולם משלי, ואז התחלת לשחק לי ובי שזה פשוט הטריף לי, מעורר חושים ויוצר ניגודים כול פעם במשהו אחר, הייתי עטופה לגמרי, כלום, אטומה מלבד הפה לנשימה עמוקה וצמאה,
והכנסת קרח שהניגוד בין החום שבתוך העטיפה לקור של הקרח חירפן אותי, ובפה טועמת מלוח, וטועמת מתוק, זה הטריף לי והבעיר לי, ושיגע בסערה של החושים של רגע בזה ורגע הזה ורגע שקט ורגע אתה מזיז לצד שני והופך ודורך על הפנים והגוף, עפתי, לחלוטין, בשגעת מדהימה שעירבלה אותי.

הכנת אותי מראש ל40 דקות ככה והרגשתי שאתה מתחיל לפרום ולפתוח ולפעור ולהוריד ממני עוד שכבה שנהייתה לכמו עור שני וכול כך רציתי עוד, לא רציתי לצאת לעולם ולהתעורר ולחזור למציאות, זה היה ניתוק מושלם וכול כך הכניס אותי לספייס של רוגע ברמה של צפה על ענן, כזה רוגע,שלווה מטורפת ונקייה, לקח לי זמן לחזור להווה ולהיפתח חזרה לעולם, כי גם כול כך ניסיתי להאחז בתחושה הזאת עוד …

באתי לרגל שלך, למגע שלך, לנוכחות, לידיים חמות שנוגעות וכמו נותנות רגיעה ולנשום. 

יש משהו שמרגיע אותי ממש בחבלים זה כמו קורה באוטומט... לפני ואולי גם כשרק מתחילים אני עוד מדברת וצוחקת, ולאט לאט כמו מתכנסת ומשתתקת ונושמת ומרגישה שלווה כזאת שקטה...

אני לא חושבת שיודעת מה בזה עושה לי ככה, תמיד נהנתי מקשירות פשוטות והתחרמנתי מריתוק, חוסר אונים וחוסר יכולת להגיב שזה כמו בהכרחה, אבל בשיבארי זה משהו אחר שמתחולל, זה נראה לי שהלהגיע לקשירה הלאט לאט הזה, שעוד חבל מתלפף ועוד חבל וזה מתמשך, זה מכניס אותי לאופוריה כזאת אבל של שלווה, לא היי של טירוף ואני נהנת מזה ממש וכשאני בזה אני כמו נעלמת, המחשבות של היום יום, או מה בא וקורה עכשיו, זאת הנאה ושלווה אחרת וסוג שונה של התמסרות לאקט😍😍

אני אוהבת את זה שהבדסמ שלי מורכב מאהבות שונות, פטישים ואקטים מגוונים,גם בפיזי בכאב וגם באקטים שנותנים השפעות שונות ומעוררים בי תחושות ורגשות  שבחלק המנטאלי ממלאות אותי בסטייט אוף מיינד שונה, זה פשוט שכול סוג של אקט/סשן עושה לי טוב ומעיף ופשוט נעים לי ומגרה אותי בצורה אחרת...שזה מדהים אותי.

זה בכלליות דבר שמאוד אוהבת בעולם הקינק והבדסמ שתמיד מתגלים ונחשפים לדברים שונים וחדשים ויש בעיניי כול הזמן עוד לאן ואני תמיד בעד לחוות❤️

ידיד שאל אותי למה לא כתבתי מה היה בסשן עצמו חשבתי על זה קצת והחלטתי לשתף… כן זה ארוך אבל הרבה פעמים זה מסקרן לדעת ולראות קצת את הבפנוכו.. גם אם זאת רק הצצה. 

אחרי חיבוקים ונישוקים ופטפוטים באיזי הזה שלנו נכנסנו לבית ואמרת יאללה, כמו נדלקתי במאפס למאה בשניה כי לא הייתי בטוחה אם יהיה סשן בכלל, בדקת אם נשאר וכמה ערכות תפירה יש וההתרגשות כבר התחילה לבעבע בי והתעוררו לי את הפרפרים שמערבלים את הבטן, יצאתי לעשן סיגרייה כאילו שזה יעזור🤣 נמצאה האבדה והיו 3 ערכות תפירה של 75 ס"מ, שמנו שולחן גדול בחדר ושמיכה ואמרה לי היום יש כמה כללים חשובים, אחת- אני לא אקשור אותך זה אז כמה שפחות תזוזה, שתיים- חייבת לשמור על שקט את תהיי תפורה ואם השכנים יזמינו משטרה את לא תוכלי לקוםםםםם ומי שמכיר יודע שאני בין הרעשניות אם לא ה!!, ואחרון- היא אמרה אני איתך אבל גם את תהיי קשובה במידה וזה יותר מידי להגיד!! 

שכבתי על השולחן ערומה עם רגליים מפושקות תחת קרוב לקצה… מנסה לגנוב אוויר אבל זה לא כזה עובד ההתרגשות ממלאת את המקום של הריאות לנשום, היא מעבירה לי אלכוהול לחיטוי על  הכוס שגם ככה בוער ורגיש מהריגוש שמציף אותי, שמה מספרי מלקחיים של פירסינג בשפה הפנימית שקרובה מאוד לחור ולנשים שבנינו יודעות שזה מקום מאוד רגיששש והן כואבות המספרים ררר ואז אני מכינה את עצמי נפשית לכאב הרציני, אני מתכנסת בעצמי ברגעים האלו וכול מגע כמו מקפיץ כי יודעת שזה תכף מגיע, מאמינה שאלו רגעים שכול נשלט/ת מכירים השנייה לפני… קשה לי לזכור ברגעים האלו כול מה ובדיוק מה שנאמר אבל היא כמו אמרה לי שזה מגיע וזה טוב שעשתה את זה זה נתן לי כמו רגע להיכנס לזה  לרגע המזוקק הזה של זה קורה ועכשיו. 

ואז המחט נכנסה הכאב היה חד וקשוח כאב ומאסיבי ומתמשך כי יש דקירה כואבת של נכנס יש כאב של עובר ויש כאב של יוצא ושנייה אחרי המחט עוברת לשפה השנייה ושוב הכאב שנכנס הכאב שעובר והכאב שיוצא ואני מחניקה את הגניחות והצעקות מנסה לבלוע אותן ונטרפת מהכאב המטורף והמטריף הזה שמערבל אותי וממסטל אותי, רגע שאני הכי ערה וחשמל ובו בזמן הכי בתוך עננת סוטול בועטת של ספייס מטורף היא מהדקת את השפתיים וקושרת אותן אחת לשנייה שזה כאב משני אבל טוב כזה ואני נושמת וצוללת לתוך הכאב שממסטל אותי,  ואז המספרים, המחט, וכניסה, יציאה, הכאב העצום הזה שאני בולעת אותו לתוכי מחניקה גניחות וצעקות בקושי והכאב חזק ונוכח ומאסיבי ומאתגר ומעיף וזאת התמודדות קשוחה ומדהימה שמטריפה אותייי, ועוד מספריים, מחט, כאב עצום, והגוף מרחף אי שם בזיקוקים ברקיע הכי גבוה שיש אני אני נכנסת ויוצאת מהמודע, לרגע מודעת לרגע מרחפת נכנסת ויוצאת מהשפיות… בתור אחת שלקחה טריפים זה טריפ אחר וגבוה יותר ומחשמל יותר ומעיף יותר זה טריפ שיוצר לך הכימיה של הגוף וזה פשוט שמימי… זה מה שכאב עושה  וזה קסם בעיניי ואין שני לתחושה הזאת ואין טהור יותר וטבעי יותר מהסוטול הזה שהגוף רוקח לך...

ואז שוב מספריים, מחט, כאב… ופתאום רגיעה, נשימה, שקט, ואני תפורה ב5 תפרים בשפתיים הפנימיות ו3 בשפתיים החיצוניות שעוטפות ואני מרחפת כמו רוח על פני תהום ואני איתה ברגע הזה אנחנו שם ושתינו מתעופפות כול אחת בספייס מהצד שלה והיא מצלמת לי ואני רואה את את התפרים והדם ואנחנו נטרפות  מהיופי של זה, כמו לראות בתמונות את הכאב ואת החוויה שרק הרגשתי ופתאום רואה את היצירה הזאת..

אני והיא כול אחת בהיי משלה דום ספייס וסאב ספייס שמתאחדות זה היי מטריף מטורף ופסיכי וזה כזה מיוחד הרגעים האלו ההרגשה שחולקות גם ללא המילים שמסבירות אבל יודעות שעטופות בה בריגוש הזה… ולאט לאט החוטים נגזרים ובעדינות ואני כמו נפתחת איתם ואני בכזאת מערבולת של עננה סוערת שעוטפת אותי  ואני מתחילה לנשום יותר ולחזור חזרה למודע וכזה ספייס וההרגשה הזאת, בדיוק זאת, זה הדבר הכי מדהים שיש זה כמו להיות ברגע השקט של עין הסערה זה שקט נפשי ורוגע ברמה אחרת ואני שוכבת שם מעכלת וצפה, כמו עם אדוות מים שלאט לאט נמוגות ואנחנו מדברות ואני פשוט במקום כזה טוב...בזכותך.

בשלב כלשהו אני קמה מהשולחן ישר לתוך הכירבול שלה לאנחנו הזה השלנו הזה… ❤️

אוהבת אותך💖

יודעת שיצא ארוך… אבל לא קל להסביר חוויה כזאת עמוקה וקשוחה ומדהימה בקצרה. 

לא מוסיפה תמונה… יש בפוסט הקודם😈

אני כול פעם מנסה קצת להעביר אותנו בכתיבה וזה אף פעם לא מרגיש לי שזה קולע, כי ממש ממש קשה לתאר את החיבור המיוחד שלנו בין אם זה היומיומי ובין אם זה כשנפגשות… את בין האנשים היחידים בעולם שלא צריכה לשים פילטר על המחשבות כשמדברת מולך, והרצונות, הפנטזיות, הדברים שמדליקים וכול דבר שעוברת וגם המקומות שקשה לי איתם, מרגישה תמיד שיכולה לפתוח מולך, איתך זה ככה ביומיום וכשניפגשות קורה כמו קסם של אני במקום הכי נכון, זה יותר מכול הגדרה של חברה טובה, של שולטת נשלטת, זה תדר ועומק ברמה שאי אפשר לשים בשם מסויים כי זה הרבה מעל לזה. 

איתך היו לי הכי הרבה פעמים ראשונות בדברים, אמרתי לך אתמול, שאני לא חושבת שאי פעם אמרתי לך לא על משהו, כי עליך אני באמת באמת סומכת ועל מלא וללא פחד או חשש ואוהבת כמה ששתינו מטורפות בזה והכי שותפות לפשעעע 😈😈

אתמול הייתה עוד פעם ראשונה. 

התפירה הייתה חוויה מדהימה, הכאב היה חד ועמוק ומאסיבי ונוכח מאוד, ההתמודדות הייתה קשוחה וטובה כזאת, והטירוף הכימי שהגוף מייצר במצבים האלו זה עונג שמימי, אלוהי ופסיכי. 

לקח לי זמן לקום כול כך נהנתי מהריחוף הזה, מהספייס, מהעננה שעוטפת. 

והנחיתה בכירבול איתך

כשאני עטופה בשלנו הזה ❤️

תודה לך המלכה דנה אוהבתותךךךך😘😘