לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

Yours

לפני 3 חודשים. יום חמישי, 15 בינואר 2026 בשעה 10:15

 

יש אקטים שאמורים להרגיש משפילים אבל מעוררים בי בדיוק ההפך, מגרים אותי ברמות אחרות, מפעילים לי את הלמטה המגרה הזה, מרטיבים לי את הכוס, מאתגרים ומפעילים לי את המוח עד שמתמוסס, אלו רגעים שבהם החרמנות כבר שולטת, הכוס הוא בפיקוד, הרעב מעוור כול היגיון, ברגעים האלו אין כלום מעבר לרצון במגע ורגיעה בגירוי החזק הזה, רעב של מה שתרצה ואיך וכמה ולמה רק בבקשה כן ועוד ויותר והכי והכול.

 

כמו במועדון, כשאני שם למטה לרגליו, ועם הרעב המתוסכל והדורש הזה, ומושיט לי את הרגל ומסתכל עליי עם חיוך זומם, ואני כבר יודעת ומבינה, והסיטואציה רק מעלה לי את רמת הבוער לטירוף, ואני חייבת, כול כך צריכה עד לרמת חייבת, אני אקרב את הכוס לנעל, והלמטה הזה, הסמרטוט לרעב הזה, שאעשה הכול, שמגרה אותי כול כך ומתגרה עוד יותר מזה שרואים אותי בכלום שלי, העד כמה מוכנה רק בשביל החרמנות שהוא יוצר בי, עד כמה היצר והצורך אליו וממנו חזק כול כך ומעוור, עד כמה זה מפעיל אותי עד לרמה של אעשה הכול,עד שכבר אין טיפת היגיון רק הגירוי הזה אליו וממנו מדברים בניהם, ביטול של כול אני בשביל הכול ממנו... 

 

ואז אני אתקרב ואשים את הכוס שלי על הנעל, אתחיל לנוע עליה, להזדיין איתה, להרטיב ממנה ועליה, ויותר זזה ויותר דופקת את עצמי עליה, ואסתכל עליו ואראה את הגיחוך שלו בעיניים כי הוא יידע כמה אעשה בשביל משהו כלשהו ממנו ועד כמה אני עד הסוף אהייה שם איתו ברגע הזה, העד כמה מוכנה להיות כלום ושום דבר רק בשביל שירגיע אותי, שיגע, שיפעיל ויתן לי אפילו רק קצת ממנו, גם אם זה רק הנעל, גם אם זה כזאת מטומטמת, גם אם זה מסתכלים עליי, גם אם זה עוד למטה, עוד כלום, עוד סמרטוט לבבקשה תתן לי ממך גם אם זה רק על הנעל.

 

הרגעים האלו של הכי למטה, שאהייה מוכנה לעשות הכול בשבילו,כי יודעת שרק הוא יוכל, שרק הוא יצליח ככה להפעיל ולגרות ולאתגר, יודעת שהכוח שלו עליי  כול כך חזק, הצורך לאפילו רק קצת ממנו, להתחנן לקצת מגע בגירוי שהוא יוצר בי…אלו המצבים הכי מרטיבים שיש. 

לפני 3 חודשים. יום שני, 12 בינואר 2026 בשעה 10:38

 

אני סאקרית של רגעים אינטימיים, זה משהו שמכורה אליו, רגעים שכול כך מפעילים אותי, כאלו של אינטימיות מתוקה ומגרה, עמוקה וחשופה.


כמו רגע שאני מאוננת מול מישהו, שזה המקום שלי עם עצמי, שזה התנועות הפחות יפות ,התנועות הרעבות והמהירות והטכניות, שזה המביך הזה שקורה רק ביני עם עם עצמי, ונחשפת ומתביישת אבל גם כול כך מגורה מאיך שמסתכל עליי, יושב מולי,בוחן וחודר לי לאישי, לראות איך שהוא מתגרה מהגירוי שלי, מציץ ובוחן איזה תנועות מפעילות אותי, אמיתי שלי, לומד אותי, מסתכל על הכוס שרק מתרטב לי מהסיטואציה הזאת עוד יותר.

אני רואה אותו שוקל אם לגעת או רק להסתכל איך שמאוננת אותי מולו, מהתנועות, מהמשחק ברטיבות, מהקולות שאני עושה, הגניחות, ההתנשמות הזאת, הגירגורים, העיניים שנעצמות ונפתחות. 

וזהו מחליט שחייב ועכשיו לגעת וכשהוא מתקרב אני זזה ממני וסקרנית לרגע שיגע ומתקרבת ומשתוקקת, עוצרת את הנשימה, והציפייה הזאת , ואז אצבע אחת שמלטפת את הדגדגן ויורדת בין השפתיים שכבר רטובות ואני מסתכלת עליו משחק לי, מפתה, מסתכלת בעיניים שחודרות אליי ויחד אנחנו שם באינטימי, מכניס אצבע ועוד אחת, פותח לי ואותי ומכניס ומגרה ומתגרה בי ומפעיל ואני מתחילה לזוז על האצבעות ולהתחנן לעוד ורק קצת להתקרב ולהכניס עוד אליי, מאוננת אותי עליו, רעבה לעוד ואז בשנייה מוציא ממני ואז החוסר והאוויר בורח ממני ולמה ולא ובבקשה, ותופס בגסות ומועך לי את הכוס בברוטליות ופראות ומהר וחזק וסטירה ומתחננת לעוד, שעוד יכאב, ועוד סטירות והכוס כבר בוער, מתחיל לשנות צבעים ואוח הבערה הזאת, ועוד סטירות ואינסטנקטיבית סוגרת את הרגליים ופותח לי אותן בכוח, ומזהיר אותי ועוד סטירה ויודעת שלא לסגור מכילה את הכאב אליי, ואז כבר הדגדגן נפוח, הכוס בוער ונוזל ומכניס אצבעות ומתמסרת למגע ומתענגת, מתחילה להתנשם ולגרגר ולגנוח, ובבקשה עוד, ורגע וכמעט… 

 
בדיוק זה, האינטימי.

לפני שנתיים. יום שבת, 30 בדצמבר 2023 בשעה 8:28

דפדפתי באלבום "המעניין" הבדסמי שלי חיפשתי תמונה ספציפית ונתקלתי בתמונה הזאת וזה כמו העלה לי חמימות כזאת כי זה היה הסשן מדיקל הראשון שלי..

שם זה התחיל סיפור האהבה שיש לי עם מדיקל ודם, מדבר שהיה אמור להיות התנסות בקטנה, הפך להיות דבר כזה משמעותי אצלי בחיים, דבר שיצר אצלי אהבה ופטיש נוכח כול כך, דבר עצום שיצאו ממנו חוויות מטריפות ומטורפות, כול פעם פסגה חדשה ומרגשת... התאהבות אמיתית ועמוקה בדם שזה דבר כזה אינטימי, מלא רגש, ואמביוולנטי, קשה ומדהים והכול מתעורר ממנו בו זמנית...הכאב ממדיקל הוא מיוחד זה כאב חד שנכנס וחודר לבפניכו... קסם. 

מעניין לפעמים להסתכל בדיעבד על נקודות ורגעים  בחיים קטנים ו/או גדולים שעוררו בנו אדוות שכול כך השפיעו עלינו וסחפו אותנו למקומות שלאו דווקא חשבנו שנגיע ונהייה בהם.... וכן על הרוב אני גם אומרת תודה. 

 

קולאז' של חלקים מהדרך 😈

 

 

 

הפוסט שכתבתי בזמנו על הסשן מדיקל הראשון

 

 

ואפשר לדפדף אחורה לקרוא על החוויות שמאחורי התמונות...

 

 

 

לפני שנתיים. יום חמישי, 20 ביולי 2023 בשעה 15:20

זה היה חתיכת מנטאלי עצבני, כמה ימים אחרי הסשן האחרון שלנו לפני בערך חודש וחצי אמרת שיש לך רעיון מיוחד… אמרתי לעצמי אם אחרי הסשן שתפרת לי את הכוס את אומרת מיוחד אז זה צריך להיות

מ י ו ח ד…

לאורך כול התקופה הזאת רק האכלת את מפלצת הסקרנות שלי וכול הזמן הזה אני מבקשת לדעת, רמז, משהו, כלשהווווו ובשבועיים האחרונים זה היה יותר ויותר קשוח רק מגדילה ומעצימה את ההתרגשות, החששות, הפחד הטוב הזהה, השבוע הזה כבר השתגעתי לחלוטין, חסרת סבלנות ברמות ליום רביעייייי, והזמן לא זז!!!  אני סופרת את הדקות כדי לצאת אליך… נפגשות קונות גלידה לבית ואומרת שאני אצטרך את זה😈 ואת ממשיכה להאכיל את הסקרנותתתת ולא מגלה אפילו לא חצי מילה ואני מבעבעת עד סף רתיחה, הגענו אליך הכנסנו את השולחן, נכנסתי לעשות מקלחת זריזה, שמת לי מסיכה עיניים עצומות ועולה על השולחן ועדיין את לא מספרתתתת, נשכבתי על השולחן ואני שומעת ריץ רץ שנפתח ונסגר ואת שואלת עכשיו את יודעת?! 

הראש מתחיל לרוץ ולהתלהב ולהתרגש, את מסדרת את המצלמה ומתחילה, בודקת שהכול במקום מכינה את הכלים ומחטאה אותם ואותי והכוס בוער מהאלכוהול ועוד יותר מהטירוף, ביקשתי שתגידי לי לפני כול תפר, המחט הראשונה נכנסת ובאותה השנייה הגוף מזריק לעצמו את הסם הממכר הזה, הכימיה הזאת שהגוף רוקח וממסטל אותי, החשמל הזה שמעיר ומאיר כול מילימטר בשניות וככול שעובר הזמן הטירוף שמתחולל בו רק עולה ועולה, זה המדיקל, זה מה שהוא עושה וזה למה אני מכורה, הכאב מזה מדהים, עוד תפר, וככול שיותר יורדים לכיוון החור ככה רמת הכאב עולה, ויותר רגיש ועוד תפר, ויותר רגיש ועוד אחד ומימין ומשמאל ועוד ערכת תפירה נפתחת והפסקת מים הפסקת נשימה, אני יותר ויותר מתמסטל ומתגרה ברמות אחרות ומרטיבה ועוד תפר ועוד, ומתקדמות ואנחנו כול אחת בספייס שלה ועפותתת ומתלהבות ומרוגשות ומדברות וצוחקות ומצלמות ואני מתכנסת בכאב ואת איתי שם, עוטפת, ועוד תפר ועוד תפר, הגענו לסוף עד הישבן, שכחנו לספור אבל היו אני מאמינה מעל 20 תפרים, והרגע הגיע, את לאט לאט סוגרת אותי עם הרוכסן ואני כמו נאטמת, מרגישה שנמתחת ונקרעת רק בשביל להיסגר, הרגשה פסיכיתתת, של סגור, של אין, של ריק, של אין נכנס ואין יוצא, של איבר סגור הרמטית וסגור בחומה התחושה הזאת יחד עם הכאב של המתיחה כול כך גירתה אותי וידעת והרגשת הבאת לי את הסטיספייר שלי ואני מאוננת ובטירוף, מתחרפנת לחלוטין ואת איתי נוגעת ומעיפה אותי עוד ויותר אל הקצה וזה היה פשוט הרגשה טירוף מוחלט, שמימית, חוץ גופית השילוב הזה של כאב, של סוטול, של חשמל, של גירוי וחרמנות, ואוננות ומגע זה היה פשוט התעלות אלוהית… אין לי איך לתאר את האקסטזה הזאת של כול החושים… 

את לוקחת סקלפל ומתחילה לפרום אותי תפר אחרי תפר, אני כמו מרגישה ניתוק, הרגשה של חוסר, הגוף משתולל מבפנים ואני חוזרת לאט לאט לנשום, ואני נוחתת לתוך החיבוק שלך ומתחפרת בך ושתינו בספייס יפייפה נוחתות לאט לאט ומוצפות בהיי הזה, שאני יודעת ששתינו כול אחת מהצד שלה פשוט מכורות… 


רק איתך אהובה שלי, רק איתך אנחנו מגיעות לכאלו פסגות, את מצליחה כול פעם מחדש להעיף אותי גבוה יותר ומאתגר יותר אני אוהבת אותך❤️❤️❤️

 

 

לפני שנתיים. יום רביעי, 10 במאי 2023 בשעה 16:13

ידיד שאל אותי למה לא כתבתי מה היה בסשן עצמו חשבתי על זה קצת והחלטתי לשתף… כן זה ארוך אבל הרבה פעמים זה מסקרן לדעת ולראות קצת את הבפנוכו.. גם אם זאת רק הצצה. 


אחרי חיבוקים ונישוקים ופטפוטים באיזי הזה שלנו נכנסנו לבית ואמרת יאללה, כמו נדלקתי במאפס למאה בשניה כי לא הייתי בטוחה אם יהיה סשן בכלל, בדקת אם נשאר וכמה ערכות תפירה יש וההתרגשות כבר התחילה לבעבע בי והתעוררו לי את הפרפרים שמערבלים את הבטן, יצאתי לעשן סיגרייה כאילו שזה יעזור🤣 נמצאה האבדה והיו 3 ערכות תפירה של 75 ס"מ, שמנו שולחן גדול בחדר ושמיכה ואמרה לי היום יש כמה כללים חשובים, אחת- אני לא אקשור אותך זה אז כמה שפחות תזוזה, שתיים- חייבת לשמור על שקט את תהיי תפורה ואם השכנים יזמינו משטרה את לא תוכלי לקוםםםםם ומי שמכיר יודע שאני בין הרעשניות אם לא ה!!, ואחרון- היא אמרה אני איתך אבל גם את תהיי קשובה במידה וזה יותר מידי להגיד!! 

שכבתי על השולחן ערומה עם רגליים מפושקות תחת קרוב לקצה… מנסה לגנוב אוויר אבל זה לא כזה עובד ההתרגשות ממלאת את המקום של הריאות לנשום, היא מעבירה לי אלכוהול לחיטוי על  הכוס שגם ככה בוער ורגיש מהריגוש שמציף אותי, שמה מספרי מלקחיים של פירסינג בשפה הפנימית שקרובה מאוד לחור ולנשים שבנינו יודעות שזה מקום מאוד רגיששש והן כואבות המספרים ררר ואז אני מכינה את עצמי נפשית לכאב הרציני, אני מתכנסת בעצמי ברגעים האלו וכול מגע כמו מקפיץ כי יודעת שזה תכף מגיע, מאמינה שאלו רגעים שכול נשלט/ת מכירים השנייה לפני… קשה לי לזכור ברגעים האלו כול מה ובדיוק מה שנאמר אבל היא כמו אמרה לי שזה מגיע וזה טוב שעשתה את זה זה נתן לי כמו רגע להיכנס לזה  לרגע המזוקק הזה של זה קורה ועכשיו. 

ואז המחט נכנסה הכאב היה חד וקשוח כאב ומאסיבי ומתמשך כי יש דקירה כואבת של נכנס יש כאב של עובר ויש כאב של יוצא ושנייה אחרי המחט עוברת לשפה השנייה ושוב הכאב שנכנס הכאב שעובר והכאב שיוצא ואני מחניקה את הגניחות והצעקות מנסה לבלוע אותן ונטרפת מהכאב המטורף והמטריף הזה שמערבל אותי וממסטל אותי, רגע שאני הכי ערה וחשמל ובו בזמן הכי בתוך עננת סוטול בועטת של ספייס מטורף היא מהדקת את השפתיים וקושרת אותן אחת לשנייה שזה כאב משני אבל טוב כזה ואני נושמת וצוללת לתוך הכאב שממסטל אותי,  ואז המספרים, המחט, וכניסה, יציאה, הכאב העצום הזה שאני בולעת אותו לתוכי מחניקה גניחות וצעקות בקושי והכאב חזק ונוכח ומאסיבי ומאתגר ומעיף וזאת התמודדות קשוחה ומדהימה שמטריפה אותייי, ועוד מספריים, מחט, כאב עצום, והגוף מרחף אי שם בזיקוקים ברקיע הכי גבוה שיש אני אני נכנסת ויוצאת מהמודע, לרגע מודעת לרגע מרחפת נכנסת ויוצאת מהשפיות… בתור אחת שלקחה טריפים זה טריפ אחר וגבוה יותר ומחשמל יותר ומעיף יותר זה טריפ שיוצר לך הכימיה של הגוף וזה פשוט שמימי… זה מה שכאב עושה  וזה קסם בעיניי ואין שני לתחושה הזאת ואין טהור יותר וטבעי יותר מהסוטול הזה שהגוף רוקח לך...

ואז שוב מספריים, מחט, כאב… ופתאום רגיעה, נשימה, שקט, ואני תפורה ב5 תפרים בשפתיים הפנימיות ו3 בשפתיים החיצוניות שעוטפות ואני מרחפת כמו רוח על פני תהום ואני איתה ברגע הזה אנחנו שם ושתינו מתעופפות כול אחת בספייס מהצד שלה והיא מצלמת לי ואני רואה את את התפרים והדם ואנחנו נטרפות  מהיופי של זה, כמו לראות בתמונות את הכאב ואת החוויה שרק הרגשתי ופתאום רואה את היצירה הזאת..


אני והיא כול אחת בהיי משלה דום ספייס וסאב ספייס שמתאחדות זה היי מטריף מטורף ופסיכי וזה כזה מיוחד הרגעים האלו ההרגשה שחולקות גם ללא המילים שמסבירות אבל יודעות שעטופות בה בריגוש הזה… ולאט לאט החוטים נגזרים ובעדינות ואני כמו נפתחת איתם ואני בכזאת מערבולת של עננה סוערת שעוטפת אותי  ואני מתחילה לנשום יותר ולחזור חזרה למודע וכזה ספייס וההרגשה הזאת, בדיוק זאת, זה הדבר הכי מדהים שיש זה כמו להיות ברגע השקט של עין הסערה זה שקט נפשי ורוגע ברמה אחרת ואני שוכבת שם מעכלת וצפה, כמו עם אדוות מים שלאט לאט נמוגות ואנחנו מדברות ואני פשוט במקום כזה טוב...בזכותך.

בשלב כלשהו אני קמה מהשולחן ישר לתוך הכירבול שלה לאנחנו הזה השלנו הזה… ❤️

אוהבת אותך💖


יודעת שיצא ארוך… אבל לא קל להסביר חוויה כזאת עמוקה וקשוחה ומדהימה בקצרה. 


לא מוסיפה תמונה… יש בפוסט הקודם😈

לפני שנתיים. יום שלישי, 9 במאי 2023 בשעה 13:06

אני כול פעם מנסה קצת להעביר אותנו בכתיבה וזה אף פעם לא מרגיש לי שזה קולע, כי ממש ממש קשה לתאר את החיבור המיוחד שלנו בין אם זה היומיומי ובין אם זה כשנפגשות… את בין האנשים היחידים בעולם שלא צריכה לשים פילטר על המחשבות כשמדברת מולך, והרצונות, הפנטזיות, הדברים שמדליקים וכול דבר שעוברת וגם המקומות שקשה לי איתם, מרגישה תמיד שיכולה לפתוח מולך, איתך זה ככה ביומיום וכשניפגשות קורה כמו קסם של אני במקום הכי נכון, זה יותר מכול הגדרה של חברה טובה, של שולטת נשלטת, זה תדר ועומק ברמה שאי אפשר לשים בשם מסויים כי זה הרבה מעל לזה. 


איתך היו לי הכי הרבה פעמים ראשונות בדברים, אמרתי לך אתמול, שאני לא חושבת שאי פעם אמרתי לך לא על משהו, כי עליך אני באמת באמת סומכת ועל מלא וללא פחד או חשש ואוהבת כמה ששתינו מטורפות בזה והכי שותפות לפשעעע 😈😈


אתמול הייתה עוד פעם ראשונה. 

התפירה הייתה חוויה מדהימה, הכאב היה חד ועמוק ומאסיבי ונוכח מאוד, ההתמודדות הייתה קשוחה וטובה כזאת, והטירוף הכימי שהגוף מייצר במצבים האלו זה עונג שמימי, אלוהי ופסיכי. 

לקח לי זמן לקום כול כך נהנתי מהריחוף הזה, מהספייס, מהעננה שעוטפת. 

והנחיתה בכירבול איתך

כשאני עטופה בשלנו הזה ❤️

 

תודה לך המלכה דנה אוהבתותךךךך😘😘