מלכודות של מילים

על אישה אחת שפחד ויראה היו מעוררים אותה.

והיתה מתהלכת אדישה אל העולם 

וכל הזמן תוהה בינה ובין עצמה אם זה כל מה שיש

ועוד כמה זמן השעמום יימשך. 

וכשהמסך היה יורד והנגיעה היתה מתרחשת היא היתה מתעוררת

וכשנתבקשה לעמוד ולהציג את עצמה 

להיפער כפי שלא היתה מעולם 

היה אפשר לראות את הנשימות, את הדופק הפועם בצוואר

את הפנים המסמיקות, הפטמות המזדקפות ותאי העור שהתחדדו.

״את מוכנה להלשין על עצמך?״ הוא היה שואל בשקט

״לא״ היא ענתה. 

״זה בסדר״ הוא חייך ״הכוס שלך כבר הלשין במקומך״ 

והיה מביט בו, בכוס שלא יודע להסתיר שקרים 

איך טיפות זוהרות ושקופות מנצנצות מבין שפתיו, כאומרות ״אל תאמין למילה שיוצאת לה מהפה״ 

מספרות לבד עד כמה הגיע זמנה להילקח.

להיכבש.

להידרס.

#כוסמלשן