***ספוילר, אין פה שום דבר סוטה. לא כוס. לא תחת. לא חניקה ולא מציצה. אתם יכולים להמשיך הלאה***
אין הרבה דברים שאני אובססיבית עליהם בחיים כמו הספריה שלי והספרים שאני אוספת.
הייתי חושבת שאתם בטח מופתעים מזה אבל בואו נודה באמת: בסוף היום מי שנפשה שייכת מילים, תעדיף לחיות בין ספרים ופחות בין אנשים.
לא ארבה במילים בנושא אבל אני יכולה לומר רק שהספריה שלי מאוד מיוחדת גם באופן הסידור שלה וגם במגוון שלה.
גם כשאני מגיעה לאנשים, לפגישות או חללי עבודה, אני מוצאת את עצמי בשלב מסוים בוהה בספריה ובספרים שם.
בשנים האחרונות אני קונה ספרים שהם פחות בעלי עלילה ויותר עם צילומים, ערך מוסף ואסתטיקה יוצאת דופן. יש לי ספרי צילום, עיצוב, בישול (אני לא מבשלת) ועוד ועוד...
והיה אחד שרציתי ממש ולא ניתן היה להשיגו.
הוא לא ממש מיוחד, פשוט הדפיסו כמות מאוד מוגבלת ממנו.
וכשאומרים לי ״אין״ או ״אי אפשר״ או ״לא ניתן להשיג״ אני בולעת את הרוק ומאגרפת את היד, נושמת עמוק ומתאפקת לא להכניס לו בוקס באף.
אבל מלחמות כדאי ורצוי לבחור, ולבסוף ויתרתי והמשכתי בחיי. ידעתי שהספר הזה איכשהו עוד יגיע אליי.
#
אתמול בפגישה אצל לקוח, הוא מדבר ואני בוהה בספרים המוצבים בספרייה שלו (אמנם שלי מסודרת יפה יותר, אבל שלו איכותית יותר) ובזוית העין אני צדה את הספר.
בשלב מסוים הוא מביא לי ספר שכתב ואני אומרת לו שזה יפה ונהדר אבל אני זוממת על ספר אחר שם בספריה. הוא שואל אותי איזה ואני עונה. והוא שולף אותו ממקום אחר בכלל.
מסתבר שהיו לו שני עותקים. אחד הוגש לי במתנה.
בדרך הביתה עם יין וספר חדש, אני חושבת עליי ועל איך בדברים מסוימים בחיים אני יודעת להיות בולדוזר ולהשיג כל מה שארצה ואיך באותה נשימה אני גם בצד השני, הסמרטוט הכי גרוע שאי פעם נברא.
והנה הספר הבלתי מושג:
(ועל הזין שלי כל מי שאומר לי אי אפשר)
