״את מנסה להנדס לי את התודעה וזה דבר רע מאוד לעשות״ הוא אומר והבטן שלי מתכווצת ואני מתאפקת מלומר לו שהוא אחד מהאנשים היחידים שאני מכירה שלא ניסיתי מעולם להפעיל עליו מניפולציות. לא כי אני לא יכולה, בעיקר כי אין לי מושג בנוגע ליכולות שלו ואני לא אוהבת לצאת מופסדת. אבל אין לי אומץ אז נשארת לשתוק מול המסך כמו סתומה.
מהנדסת תודעה.
יש משהו באמירה הזאת שממלא משהו בתוכי. המקצוע שלי דורש ממני להפעיל מגוון מניפולציות. ליצור את הנרטיב ולהבין במהירות שיא איך לשנות אותו לטובתי. אני לא אוהבת את המילה מניפולציה היא תמיד מגיעה בהקשר שלילי בזמן שאיש לא מעז להודות שכולנו, בעצם, כאלה. זה לא משנה אם את רוצה לזיין אותו, אם אתה רוצה לכבוש אותה, אם את רוצה שהוא הפעם ירדים את הילד, שיכין לך ארוחת ערב או יוריד את הפח.
״את מנסה להנדס לי את התודעה וזה דבר רע מאוד לעשות״ אני נזכרת במשפט הזה, מחייכת ומורידה עוד צ׳ייסר. ״כדי לסבול את המקום הזה, אני צריכה להיות מאוד, אבל מאוד שיכורה״ אני מכריזה בפני חבריי, יודעת שהם ידאגו שהחיוך לא יירד לי מהפנים. שהם ידחפו גם אם אומר ״לא״.
בזוית העין אני קולטת אותו. הוא גדול, ומקועקע ומביט במי שאיתו בעיניים חדות ומרוכזות כאילו אין רמקולים שמנגנים מוזיקה שלא הייתי שמה בפלייליסט לאויבים שלי בשבי. צ׳ייסר. אני צועדת אליו, מקבלת אישור במבט להתקרב. ״מי זאת, בת הזוג שלך?״ אני שואלת. ״לא לא, היא חברה טובה שהגעתי איתה. מי את?״ הוא שואל. אני נשענת עליו קרוב אל האוזן מחייכת, נושמת, עוצמת עיניים. ״אני הדבר הכי טוב שיקרה לך הערב״ אני עונה. ״עוד נראה״ הוא מחייך וברור כל כך שהוא נלכד.
#
רגע לפני שאור ראשון עולה אני מקבלת הודעה: ״צדקת. את באמת הדבר הכי טוב שקרה לי הערב״.
״אני יודעת״, אני עונה, חושבת מה היה הטעם לתת לו את מספר הטלפון שלי.
מהנדסת תודעה. כלבה. בת זונה.
(ברכות, הערת מפלצת חדשה)
#
עריכה מאוחרת: בזמן שהמילים נכתבו להן מעצמן, הרהרתי באיש האחד והיחיד שלא ביקש ולא דרש ולא ציווה ולא פקד. אותו איש שנהג לפזר מילים כמו זרעים ברוח, יודע שמתישהו משהו מהן ייתפס. ודרך המילים אני לומדת ששליטה אמיתית, עמוקה וננעצת, היא כשאני באה חפה ממניפולציות והנדסות ומתחננת להלשין על עצמי עד אובדן הדעת.
