מלכודות של מילים

מסתובבת כמו לביאה, חסרת שקט, חסרת מנוחה. השדים לא נותנים שקט בתוכי. מה לעזאזל אתם רוצים? אני תוהה. 

מתיישבת על הספה, מביטה בטלפון. אם הוא יתקשר, אתנצל, אתחרט, אבטיח שאהיה טובה. 

השעות עוברות והשקט בלתי אפשרי. עוד סיגריה. נעה מחדר לחדר. 

 וטלפון אחד, מספר חסום. 

- "הלו?" אני עונה בקול מלא בבטחה. 

- "זה אני." קול גברי מחוספס ועמוק. 

הלב מפרפר משמחה. 

השדים נחים בתוכי ממלאים את הנפש הפצועה. 

- "זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאת מתנהגת ככה. מבטיחה?"

והשדים צורחים: תבטיחי. תבטיחי. 

- "עוד נראה." אני עונה. "עוד נראה". 

הוא מגחך בבוז. 

"זאת הולכת להיות לך תקופת אילוף קשה."

- "נראה אותך מצליח להתמודד מולי" אני אומרת ומגלה שהשיחה כבר נותקה. 

כלבה.