#מדומיין
- "בואי, נתקלח, אעזור לך לקום"
- "אני שונאת להתקלח איתך, אתה מתקלח במים רותחים וזה שורף לי"
- "סתמי ת'פה ובואי כבר מטומטמת"
יושבים באמבטיה. אתה שעון ברגליים פתוחות ואני בגבי שעונה עליך. המים רותחים. סעמק.
- "תחפוף לי את השיער?"
- "רק אם תתני לי לגלח לך את הרגליים"
אני מגישה לך את הסכין.
- "את לא מפחדת שאחתוך אותך?"
- "תחתוך. גם ככה לחגיגת המים, סבון, קצף, שתן, זרע ומה לא - חסר קצת דם."
יוצאים. גרביון. שמלה. מעיל. משקפי שמש. הראש הולם. יורדים לרחוב.
- "לקפה הקבוע?"
- "ברור". אני עונה.
הגשם שירד בלילה ניקה את השדרה ואת האוויר המפויח. אנחנו צועדים לאיטנו, ראשי שעון עליך, הולם.
קפה. בשדרה. יושבים אחד ליד השני, מביטים אל עבר העוברים והשבים.
"תאמיני לי, צדקת. החיים בפריז הרבה יותר נסבלים. החיים במהותם מחורבנים, פשוט בפריז הם מחורבנים בסטייל."
"תלמד להקשיב לי. אני תמיד צודקת."
#מציאות
מתעוררת. התקרה מסתובבת. מציצה מתחת לשמיכה, אין בגדים.
אמרתי לך, אסיים את הערב זוחלת על האספלט. מלקקת אותו.
אבל כרגיל, עצרתי רגע לפני. אחרי הכל יש לי פאסון לתחזק. וכמה נעים היה וכמה מחייך. כמה אלכוהול לעזעזל, הבטן ביום המחרת מתהפכת, הראש הולם. סוחתו. קפה. אה כן, תרתיחי את המים לפני שאת מכינה את הקפה שלך, דפוקה. הכי דפוקה שיש. שיזדיין העולם.
ימותו כולם. נרד לקפה. נראה איך היום הזה יתגלגל.
*לא, אל תשאלו אותי איך היה, אני לא ממש זוכרת.
* מי שכתב לי אתמול אחרי 1 בלילה - מתנצלת, אני גם לא זוכרת וגם יש מצב שאמרתי מלא שטויות. מקווה שזה עשה לכם מצחיק לפחות.
#ליריקה
עייפה מיה34 ועייף מאוד הדב.
הצללים לחדר באו
לוחשים לי לילה טוב.
