לפני 5 שנים. 13 בינואר 2019 בשעה 21:59
"וואו." הוא אומר.
"מה קרה?" אני שואלת בזמן שאני מקופלת על צידי ומאפשרת לדופק למצוא את מקצבו הקבוע.
"את...פשוט... פצצה של חושניות" הוא אומר ומביט סביבו בחדר שנראה כאילו הסופה עברה דרכו.
ואני מחייכת, מלאה. שלמה. שבעה.
הפנים שלו מלאות ברטיבות שלי ועל כל גופי מרוחים בשילוב מושלם זיעה, רוק וזרע. בדיוק כמו שצריך להיות. כמו שאמור.
כי אם כבר הגענו לשם, אז הראש נשאר בחוץ ויש שתי חיות טורפות.
"את קמה להתקלח?" הוא שואל
"בחלומות שלך אני אוותר על שינה עם כל הריח שלך עליי." אני עונה בחיוך מתריס.
(ובמהלך אותו היום, בכל פעם הייתי דוחפת את אפי אל תוך החולצה ומסניפה אותו)
