"אני הולכת לישון" אני מכריזה בפניו ומתרוממת מהספה.
"לכי לצחצח שיניים" הוא אומר. ממילא הייתי בדרך לשם אבל יש לנו את המשחק הקבוע בו אני רוקעת ברגליים וצועקת שאני עייפה ואין לי כוח ושיום אחד בשבוע מותר לי ללכת לישון בלי לצחצח שיניים וקר ו...ו...ו...
הוא אפילו לא מרים אליי מבט בזמן שאני עומדת מולו ומתלוננת, כאילו הייתי יתוש שעושה רעשי רקע ואומר: "אם את מעדיפה לישון הלילה על הרצפה את יכולה לדלג על הצחצוח."
אני צועדת אל עבר המקלחת לצלילי "אוףףףףף" מתמשכים.
מול המראה עם פיג'מה ילדותית וקוקו אסוף ניבטת מולי דמות שאין לה קשר לאישה העסוקה מול לקוחות שמקשיבים למוצא פיה לאורך היום.
אני בוהה בה, היא מחזירה לי מבט שובב ואני מחייכת, לוקחת את המברשת, מניחה עליה משחה ומתחילה לצחצח במהירות ואלימות כאילו רק לסיים עם זה.
"אני שומע אותך" הוא אומר.
"אאאאאאממממממ" אני עונה.
אני שומעת אותו מתרומם וצועד ולא עוברות 10 שניות והוא ניצב מולי במקלחת.
"ככה לא מצחצחים." הוא אומר. אין לי כוח לענות לו, אני מרימה לעברו גבה.
הוא לוקח את המברשת החשמלית ושם עליה משחה. אני זזה הצידה במחשבה שהוא הולך לצחצח את שיניו גם כן.
"תתקרבי" הוא אומר, מוציא לי מהפה את המברשת ומניח בכיור.
"מה אתה עושה?"
"תפתחי את הפה" הוא מורה.
אני נועלת את הפה ומושכת בכתפי.
"אין בעיה. יש לך משחה בפה ולי יש את כל הלילה"
"תגיד, יש לי פרצוף של ילדה קטנה?" אני רושפת מולו ומרגישה את תערובת הרוק והמשחה המאיימות לנזול לי מהפה.
"מיה, את לא רוצה לתת לי לחכות"
אנחנו עומדים אחד מול השני במקלחת, אני בפה מלא במשחה וראש מלא בכעסים, והוא באדישות הגובלת בשעמום. הדקות עוברות כמו נצח בקרב השקט הזה, כאילו יש לי סיכוי מולו בכלל ולבסוף אני כצפוי נכנעת ופותחת את הפה.
"יותר גדול, קדימה" אני נושפת אוויר בכעס ומבצעת.
הוא מפעיל את המברשת ובאיטיות ויסודיות עובר על כל שן, מקפיד לתת לכל אחת את תשומת הלב המגיעה לה. המבט שלו מרוכז בתוך הפה שלי וכל מה שבא לי באותם הרגעים זה למות מבושה. אני תוהה אם אי פעם מישהו מת מבושה והאם אהיה הראשונה שיכתבו על מצבתה: "מתה מבושה".
בשניות של מודעות כשאני ערה לסיטואציה המתרחשת מולי, הלסתות נסגרות באופן אוטומטי ואני זוכה לסטירה שמייד מעלה בי דמעות של עלבון צורב.
וכאילו לגוף חיים משלו ובזמן שאני רושפת עצבים אני מרגישה את הרטיבות והדופק בקרקעית הבטן מפעמים בי.
הוא מסיים ומורה לי לשטוף את הפה ואני מבצעת.
"עכשיו תחייכי" הוא נעמד מולי בסיפוק.
אני מחייכת
"ילדה טובה" הוא אומר ומלטף את פניי.
"כלבה" אני עונה, נותנת ביס בידו המלטפת, צוחקת ובורחת לצלילי ה-אחחחח על הנשיכה שתקפה אותו בהפתעה.
