- " את הולכת לך כל הזמן מסביב לבריכה ומסרבת לקפוץ, מדיי פעם את טובלת את האצבעות במים ונסוגה לאחור."
- "המים קרים לי. עניתי. ועכשיו חמים לי ונוח."
- "אבל החמים והנוח הזה מונע ממך לחיות, את ממשיכה לתת לפחד לחיות בתוכך."
בוא. ספר לי משהו חדש.
ראש מול רגש, רגש מול ראש, פחד מול חיים וחיים מול פחד.
ורציתי לומר לך שלפעמים אנשים כמוני צריך לתפוס בשיער (או בצוואר) ופשוט לזרוק אותם למים, כי אחרת הם עלולים לטבוע בתוך המחשבות והאיסורים שהראש כופה עליהם.
ואחרי הבהלה הראשונית, השחייה מתחילה להיות חלק ממני.
ושנינו ידענו שזו לא חוכמה גדולה לזרוק אותי למים.
המבחן הקשה ביותר שאני עומדת מולו זה לעשות את הצעד הזה בעצמי ולקפוץ.
(ואני עתידה להיכשל, כי במבחן שלי תמיד, אבל תמיד, הראש ניצח)
*
ואז התקשרת, ככה סתם משום מקום לומר לילה טוב. וחייכת אותי. וכשתקום תגלה שבמקום לעבוד שוב ישבתי לכתוב מחשבות ואז כבר לא ממש תהיה לי סיבה לחייך. טוב, אולי קצת כן.
(אולי הפעם אנצח את הראש?)
