ורגע לפני השינה, אני מצחצחת שיניים ודמותי ניבטת אליי מול המראה.
משקפיים, שיער פזור, בלי איפור, חולצת טי שירט לבנה ותחתונים פשוטים בצבע שחור.
ואני עוצרת ומתבוננת בה ופתאום אני רואה יופי. יופי פשוט וכנה ללא ביקורת עצמית וללא מסיכת איפור. יופי נעים כזה שהכי מתחשק לחבק,לעטוף ולקפל תחת שמיכה.
ואני תוהה אם מישהו יבוא עכשיו, יסיר את החולצה מעליי ויגלה חבורה של חבורות בצבע סגול כהה - האם הוא ייבהל ויברח בריצה?
ואם אומר לו שתמיד יומיים אחרי חבורת החבורות על גופי נמצאת בשיא תפארת צבעיה ואני לכשעצמי נמצאת בשיא פריחתי בהתאם, ומרגישה הכי יפה שיש - מה הוא יאמר לי אז?
כמה סודות מסתתרים מתחת למעטה הבגדים, האיפור והחיוכים.
לפעמים כל מה שצריך זה להפשיל את השרוולים.
ואם אפשר, אז קצת ללטף, לנחם בשקרים ולומר: 'בייבי, את הכי נורמלית שיש'.
( ואדע שאתה משקר ובכל זאת הפעם, הלילה הזה, אבחר להאמין)
