לפני שנה. 30 בדצמבר 2022 בשעה 23:48
ישנם מכתבי אהבה יוצאי דופן. מידי פעם אני קוראת בהם כדי להיזכר. הקונקרטיות יוצאת הדופן שלי סוף סוף הצליחה לשים לי רגל, או יותר נכון, שתי רגליים.
כשאני מוצאת את עצמי בוהה ורואה רק עיניים שמרגישות קרוב. יותר קרוב ממה שזה אמור להרגיש. ואז, במקום אינטימיות אני משתבשת. יורה, במקלע אוטומטי, את הדברים שלא אגיד אם ארשה לעצמי להיכנע. בונה גבולות, חומות, כבלים. מנסה לעגן משהו. מנסה לכבול את העצמי שלי, מנסה לענות.
כלום לא יוצא.
אני חוזרת לקרוא. להרגיש דרך מילים של מישהו אחר, ולצוף במקום שאין בו ממה להיזהר.
ואולי, אני כבר לא באמת חוזרת, אלא דווקא משתנה. זה מרגיש אחרת.
זה מרגיש.