תהיתם אי פעם מתי אתם כן מצפים היחס שווה או שוויוני בתוך מערכת יחסים בדסמית?
איך זה 'כאילו' בסדר, אבל זה לא, רק כשזה צובט?
האם תפקידי לדאוג למי שאיתי? כן, אם אני השולטת שלו. ואז, גם האחריות עליי. כן אם אני הנשלטת שלו, אבל כאן, הדאגה שונה.
הכל נכון או לא נכון. ההגדרות מרגישות קטנוניות ודקדקניות בלי סיבה, עד שזה חסר פתאום.
ואז עולות שאלות קטנות. של מי האחריות? גם הוא אמור...
אבל למען האמת הוא לא אמור דבר. הוא מי שהוא, ואולי אם מלכתחילה התקרבתי למי שאין לו היכולת לדאוג לי בכלל, כיוון שהוא לא יכול לדאוג לאיש, זה לא יקרה גם במערכת יחסים בדסמית.
מוזר לחשוב שלמרות הכל, יש לי עדיין הגדרות שהן רק משל עצמי.
ורק אולי, אם צריך להסביר באופן חוזר ונשנה למישהו מה היא אהבה, מדובר במעשה חסר טעם, שכן אין לו, ולא תהיה לו, היכולת להבין.
אז אני אורבת בשקט, בלי להכתים את רצף הזמן והחלל, בצללים, מהנדסת צורה של שינוי, בצללים.
