לפני 9 שנים. יום שלישי, 26 בדצמבר 2017 בשעה 12:23
סכיזואידית יושבת בפינת תודעה. כיתה ריקה, ארבע קירות אפורים, מרצפות זולים.
קר לה. הרעשים מיללים במרכז. מפחידים אותה.
זהות בשבילה זה כמו לתפוס אחד הקולות בזנב כשהוא נע מצד לצד מתחבטת עד שהאחיזה נרפית.
האם זאת היא? היא כלום. חדר ריק, עולם בודד. רק תיבה מלאה רעשים ששורטים כל הזמן את שולי המח ומעוררים תהודות, מובילים להתפרצויות, אחד טירוף, מגלומני ומלנכולי. ומציאות היא כמו פיעפועים שחודרים ומתרכבים. כשפנדורה נפתחת כל יומרה לזהות חולפת והיא עם חיוך מפוחד סוף סוף מאושר