זו לא פעם ראשונה שאני מגיבה לקראתך כמו כלבלבה שנלהבת לראות את הבעלים שלה
ולא יודעת מה לעשות קודם מרוב התרגשות: להתחבק-לשתות-לדבר-להפסיקלדבר-לאכול-להתנשק-לדבר עוד-להתפשט-או קודם לעשות פיפי.
לא פעם ראשונה.
אבל
אף פעם לא עשיתי פיפי מול מישהו. מעולם.
אף פעם לא עשיתי פיפי מול מישהו, בעוד הפה שלי מלא אותו, עד הגרון.
אף פעם לא עשיתי פיפי מול מישהו ומצצתי לו תוך כדי ואז גיליתי שהגוף שלי הגיב לזה. במלוא עוצמת נביעתו.
עד היום.
(**ותודה שפתחת את הברז כשנעצר לי הפיפי, מהמבוכה. ועל הקול שלך כששאלת כל פעם אם יש עוד וכשעניתי כן, הקול השקט-מחייך הזה שלך כשענית: יופי)
אף פעם לא אמרתי לך שכל הגמירות שלי, הן לך ושלך ואליך ועליך.
אף פעם לא אמרתי לך כמה זמן זה כבר כך. ועד כמה.
עד היום.
(**את המשמעות לא הייתי מסוגלת לומר במילים, אבל הבנת)
זו לא פעם ראשונה שאתה שואל: את סומכת עלי? וזו לא פעם ראשונה שאני עונה 'כן' עוד לפני שהגעת לסימן השאלה.
אבל זו פעם ראשונה שאתה שואל: מוכנה לעשות כל מה שאומר לך?
וגם פה, הכן שלי מזנק מהפה, שלוח כברק, שתראה עד כמה כן.
ואז אמרת.
אף פעם לא נבהלתי כך והתקפלתי ככה בתוך השקע שלך בתוך 3 שניות מרגע שהבנתי.
אף לא אמרתי לך שאני מתביישת. אף פעם זה לא גרם לי לבכות.
עד היום.
אף פעם לא שמעתי את הקול הזה בוקע ממך. שקט וספוג רוך (לבכות. גם עכשיו) וסמיך מחום. מרגיע ויציב וער לכל כיווץ שלי וכל בלימת חירום.
אף פעם לא הרגשתי את הקול שלך בוקע משם, מאיפה שהמים כבר כהים מעומק.
עד היום.
אף פעם לא בכיתי מרוב טוּב.
עד היום.
אף פעם לא מצצתי ובכיתי תוך כדי.
עד היום. (קולות חנק מתערבבים במשיכות אף, גיל 49 מתערבב עם 3)
עד היום.
כן. מודה. אף פעם לא הונחתי בתנוחה הזו.
עד היום.
אף פעם לא הייתי פעורה כך, כולי כך, לפניך, קרוב לפַּניך. ואתה בתוכי, כמו שעוד לא היית. אף אחד לא היה.
עד היום.
אף פעם לא ידעתי, שאפשר להרגיש עונג בלתי נסבל.
עד היום.
אף פעם לא ידעתי כמה קל להמיס את הבושה שלי,
זו שממנה אני בורחת כמו מאש
ובגללה אני נושכת אותך חזקק בכל פעם שנדמה לי שאני הולכת להיות מבוישת.
אף פעם לא ידעתי כמה קל להחליף אותה בקרבה. גדולה.
עד היום.
אף פעם לא היה לי ככ קשה להינתק מעליך
כמו היום.
🧡
