קשיח. פציח. שביר. קשיח.

פארק הירקון, טרום טרום שקיעה.
קרוב לקצה הנחל, האופניים משייטות בין אקליפטוסים וקני סוף.
מעבר לסיבוב של האגם מגיח גל גדול של רצים בחולצות צהוב מרקר. רק כשהם מתקרבים אפשר לראות שהדבוקה מורכבת מזוגות זוגות.
כל זוג, מישהו עם מוגבלות ומישהו עם לא.
והם...איך לומר...פשוט רצים.
בלי לעשות עניין. ורעש.
אחד ליד השני, מסנכרנים קצב בלי מילים, מחליפים מבטים טובים וחיוכים קטנים.

נדמה לי

שלא אוכל למצוא תאור טוב יותר להבדל בין רחמים לחמלה.