שנים של ריסון, ניתוקים יזומים ומיומנות מעולה בלהחריש רגש, לצמצם, להטמין,
עשו את שלהם והחיווט שלי בין הגוף לרגש ובין הרגש למוח אבד לו אי שם בסבך החוטים האדומים והכחולים ואפילו אלוהים כבר איבד את הדף הזה עם ההוראות בסינית וגם האחריות שלי פגה מזמן.
מה שאני אומרת זה
שלהצליח להרגיש
נקי
אמיתי
בלי דרמות והומור וציניות והרחקות לסוגיהן
זה ככ, ככ קשה.
הגרעין של הרגש
חמקמק ככ
כמו כספית נוזלית
וחומק ממני לפני שאני מצליחה לאחוז בו
ואני ככ רוצה
להרגיש
חייבת
להישאר עם זה עוד קצת
אז
אני מהדקת את הגומיה על היד (מה חשבתם)
ואת השרשרת על הצוואר
עד שהיא קצת
חונקת
ומצופפת עוד חוליה בחבקים דמויי הקולרים שלי
וזה מזכיר לי להרגיש
ואני
צריכה
את אי הנוחות ואניצי הכאב ומכוות המילים המדויקות השורפות שלך כי פחות מזה לא חודר את קליפת הפקאן ואותם
הו
אותם אני מרגישה וזה אומר שלא מתתי לגמרי ושמשהו עוד ניצל ושאולי
אם תגע מספיק חזק
אני ארגיש, כמו פעם.
תעשה שמות בתוכי. עמוק בתוכי
ככה בול