לפני 6 שנים. 10 במאי 2018 בשעה 11:26
מכיר
את הילדים שיושבים בכיתה כל היום
עם התיק על הברכיים, כשהם אוחזים בו חזק? ערוכים ומוכנים לזינוק?
ככה אני.
מחזיקה את כל החפצים שלי חזק וקרוב אלי
בהיכון תמידי לפינוי.
יד אחת על התיק, השניה על ידית ההפלטה. האמיתית.
מכריחה את עצמי לדמיין, בכוח, איך זה יהיה כשלא תהיה איתי. מתאמנת על יבש. מדמה איך זה יהיה לשמוע את השיר הזה ולראות את התמונה ההיא ולנסוע להר ההוא, כשאתה לא בחיי, מחזיקה את הפנים שלי חזק להסתכל בזה ולא להסיט. קשה באימונים קל בקרב. כוחותינו ערוכים. שאננות היא מותרות של מי שלא איבד פעם מישהו בבת אחת.
ככה, כשיגיע הרגע, אולי אני לא אתרסק על האדמה
שוב.
אתה מצַנן. אני ארוּזה.
כל אחד והתו"ל שלו.
הרבה פחות אלסטית ממה שנדמה לך